על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל שלמה כ"ץ)

בתיק מס' 5614/16 מיום 02.08.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 08 באוגוסט 2016, ד' באב התשע"ו.

הרקע

המשיבה היא אחותו של מחמד טראירה, שאין מחלוקת כי הוא רצח בדקירות סכין את הילדה בת ה-13 הלל יפה אריאל ז"ל.

לפי כתב האישום שהוגש נגד המשיבה, בימים שלאחר הרצח היא התראיינה לערוץ הטלוויזיה "אל קודס" ודיברה על אחיה. בין היתר אמרה בראיון "אחי השהיד, השבח לאל, אלוהים יתחשבן עם היהודים, והלוואי שתהיה שמח בגן עדן, אחי". הראיון הופץ גם באתר האינטרנט YOUTUBE ובאתרי חדשות נוספים. בראיון אחר אמרה המשיבה "ההלם היה שהוא באמת התכוון לזה, אלוהים ירחם עליו וישלח אותו לגן עדן. אחי הסב לנו גאווה... לא רק למשפחתנו, לכל בני נעים. אחי שהיד, בעזרת השם יקבל את השהאדה שלו בגן עדן, הוא וכל השהידים ושאלוהים יתחשבן עם היהודים". גם סרטון זה פורסם באתר YOUTUBE.

בגין דבריה אלה מואשמת המשיבה בעבירה של הסתה ותמיכה בארגון טרור.

התביעה ביקשה לעצור את המשיבה עד תום ההליכים נגדה. תחילה הסכימה ההגנה למעצר, בתנאי שתישמר זכותה לבקש עיון חוזר. ואכן, בקשה לעיון חוזר הוגשה על ידי ההגנה. 

בבית המשפט קמא קיבל כב' השופט סא"ל שלמה כ"ץ את בקשת המשיבה להשתחרר ממעצר. הוא כתב בהחלטתו, כי אמנם דבריה של המשיבה מבטאים הזדהות ואהדה למעשיו הנפשעים של אחיה, אך אין בהם הסתה ברמת חומרה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים, אלא הם עדיין חוסים תחת הגנתו של חופש הביטוי. לאור זאת, הורה השופט קמא לשחרר את המשיבה ממעצר אם תפקיד ערבות של 3,000 ש|ח, תימנע מלצאת את האזור ותתייצב לדיונים אליהם תזומן באמצעות עורך דינה.

על החלטה זו הוגש ערר מטעם התביעה.

טיעוני הצדדים בערר

בדיון בערר טען פרקליט איו"ש הנכבד, כי אחיה של המשיבה רצח בדקירות סכין ילדה ישראלית שישנה במיטתה, בבית משפחתה. תגובתה של המשיבה למעשה זוועה זה היה להלל את הרוצח הנתעב. לטענתו, גם דברים שנאמרים בזמן אבל וצער על מות האח יכולים להוות הסתה מסוכנת. החברה הפלסטינית נושאת את עיניה אל מפגעים ובני משפחותיהם. הדברים הנאמרים מפיה של בת משפחה של רוצח הילדה, שמבטאים גאווה במעשה, מובילים להכרה, להבנה ולקבלה של התנהגות כזו בחברה הפלסטינית, כאילו מדובר במעשה גבורה שראוי להערצה ולחיקוי. בחקירות של פיגועים מן העת האחרונה נמצאו הוכחות לכך, שדברי הסתה מעין אלה יוצרים את הבסיס החברתי ל"פיגועי ההשראה" כהגדרת הפרקליט הנכבד. לכן, מי שאומר את הדברים ומפרסם אותם בקרב הציבור הפלסטיני, תורם להמשך הפיגועים, מסכן את ביטחון האזור, ויש לעצור אותו עד תום ההליכים.

מנגד טען הסנגור הנכבד, כי גם אם נעברה עבירה של הסתה, עדיין יש לבחון אם לדברים אכן יש השפעה כה מסוכנת כפי שטוענת התביעה, ואם גם כיום אי-אפשר להסתפק בחלופת מעצר. הסנגור הזכיר כי במקרים דומים שקרו בישראל – למשל כאשר בני משפחות של ערבים ישראלים שנהרגו במהומות אוקטובר 2000 איימו לנקום את מותם של יקיריהם – הדוברים אמנם נחקרו, אך לא הוגשו נגדם כתבי אישום ולא היו מעצרים עד תום ההליכים.

לדברי הסנגור, המשיבה אמרה רק שאלוהים יתחשבן עם היהודים ולא קראה לאיש לפגוע ביהודים. לא ידוע על השפעה ממשית כלשהי של הדברים על אנשים בחברה הפלסטינית. אין סיבה להשאיר את המשיבה במעצר.

המשיבה עצמה השיבה לשאלותיי, כי בראיונות דיברה על אחיה ולא על המעשים שעשה, וכי אין לצפות ממנה שתאמר דברים בגנותו של אחיה לאחר שמת. עוד אמרה כי אין בכוונתה לשוב ולהתראיין בנושא זה בעתיד.

הסנגור הוסיף, כי המשיבה תוכל לעמוד בכל מגבלה על מתן ראיונות לתקשורת במהלך משפטה.