ע"מ 2889/15, מוחמד עדנאן פואד גזאונה נ' התביעה הצבאית

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירה אחת של יידוי חפצים לעבר אדם או רכוש, על כך שביום 21/10/15 ב-א-ראם, יידה העורר אבנים במהלך הפרת סדר, שבמסגרתה הובערו צמיגים והושלכו עשרות אבנים לעבר כוחות הביטחון.

בבית המשפט קמא, קיבל כב' השופט סא"ל ערן לאופמן את בקשת התביעה הצבאית, ועצר את העורר עד תום ההליכים נגדו. זאת, לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה לאישום, בדמות הפללות ודוח פעולה, וקיימת עילת מעצר של מסוכנות, שכן העורר נראה מיידה מספר לא מבוטל של אבנים, ואנו מצויים בתקופה רגישה הרוויה הפרות סדר דומות.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

בדיון בערר טען הסנגור הנכבד, כי כיוון שהוא מתגורר בא-ראם, הוא יודע שבאזור שבו נתפס העורר כלל לא היו אירועי יידוי אבנים, ומכל מקום בגלל גדר הביטחון הגבוהה כלי רכב לא יכולים להגיע למקום ולא ניתן להשליך אבנים ולפגוע באיש מעל הגדר. המרחק בין המקום בו תפסו את העורר לבין מקום הפרות הסדר הוא כשלושה ק"מ. אין תמונות של העורר מחזיק באבנים ואין דוח פעולה שמתאר את האירועים או מסביר מדוע מייחסים לעורר מעורבות בהפרת הסדר, שהתרחשה במרחק כה רב ממנו. הסנגור הציג תמונות שבהן נראות סמטאות ריקות מאדם, ותמונות שצולמו מן האוויר – כנראה באמצעות כלי טיס זעיר כלשהו – ובהן נראות דמויות קטנות מאד ובלתי ניתנות לזיהוי. הוא טען כי התמונות מלמדות שלא היו  הפרות סדר, אך מבלי להסביר מי צילם את התמונות, היכן בדיוק צולמו ומתי.

הסנגור הוסיף וטען, כי העורר עבר במקום, עלה על רכב לתומו, ולא ניסה לברוח מכוחות הביטחון. ידו הימנית הייתה חבושה, וכשנעצר היכו אותו וקרעו את התחבושת מידו. יש לבחון את מהימנות עדותם של החיילים שהפלילו את המשיב, שכן כבר הוכח שלא כל חייל ישראלי דובר אמת.

העורר צריך להיבחן בבחינות הבגרות השנה, והמעצר יפגע בעתידו. משפחתו של העורר נורמטיבית לחלוטין, והיא תוכל לערוב לכך שלא יסכן את הביטחון, גם בסכומים גבוהים.

התובע טען בקצרה, כי ההגנה לא הצליחה לגרוע ממשקלן של ראיות התביעה, וכשמדובר בבגיר שהשליך אבנים בהפרת סדר המונית, קמה עילת מעצר. השגחה של קרובים משפחה מדרגה ראשונה אינה חלופת מעצר טובה בנסיבות הקיימות.

חומר הראיות בתיק זה כולל הפללות מפי שני אנשי כוחות הביטחון, שנקראו לא-ראם לפזר הפרת סדר שבמהלכה הובערו צמיגים והושלכו חפצים לעבר גדר הביטחון ומעליה. השניים מסרו באמרותיהם כי ראו את העורר משליך אבנים רבות, וזיהו אותו לפי בגדיו ומבנה גופו. אחד המפלילים ראה את העורר נכנס לרכב, עצר את הרכב בנסיעתו כשהתקרב אליו, ותפס את העורר. העורר נחקר והכחיש השתתפותו ביידוי אבנים. חלק מן ההסברים שמסר נשמעים בלתי אמינים, כמו למשל טענתו כי שהה אצל חברו ג'לאל, שמע שיש התפרעות וירי של גז מדמיע, וביקש לנסוע הביתה. זאת, למרות שביתו של ג'לאל כלל אינו קרוב למקום ההתפרעות, והעורר לא ידע מהו מספר הטלפון של חברו, שכן לדבריו הוא תמיד מתקשר אליו מ"מספר חסום".

התמונות שהציג הסנגור אינן יכולות לסייע לו, שכן אי אפשר להבין מהן מה מצולם, היכן צולם ומתי, וברור שתמונה סתמית של סמטה, שבה לא רואים את החשוד – אינה יכולה לשמש להגנתו.

בנסיבות אלה, לא נגרע משקלן של האמרות המפלילות את העורר ומזהות אותו, ולכן אפשר לקבוע כי יש תשתית ראייתית לכאורה המספיקה לשלב זה.

השלכת האבנים לעבר כוחות הביטחון במהלך הפרת סדר המונית ואלימה, שבה הובערו צמיגים ונעשה שימוש בגז מדמיע ובאמצעים אחרים לפיזור הפגנות – היא התנהגות מסוכנת שמקימה עילת מעצר. בימים סוערים אלה, שבהם הפרות סדר אלימות ופיגועים רבים מעסיקים את כוחות הביטחון בישראל ובאזור, החזרתו של העורר למקום מגוריו, שבו נעברה העבירה שהוא מתכחש לה, והשגחה של קרובי משפחה מדרגה ראשונה על בחור בן 18 – אינם חלופה נאותה למעצר.

לפיכך, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 12 בנובמבר 2015, ל' בחשוון התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: