ע"מ 2685/15,ע"מ 2688/15 עיסא אחמד עדנאן אלמעטי נ' התביעה הצבאית

בפניי ערעורם של התביעה הצבאית והסנגוריה על החלטתו של בית משפט קמא (השופט רס"ן ראני עאמר) מיום 29.09.15, לפיה החליט להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר חרף עילת המסוכנות שקמה בעניינו.

נגד העורר, הוגש כתב אישום בגין שתי עבירות, ניסיון לזריקת חפץ מבעיר כאשר העורר התקבץ עם חבריו באזור קבר רחל והחל בייצור בקבוקי תבערה באמצעות בקבוקי זכוכית, צמר גפן וחומק דליק. העורר וחבריו, ייצרו שני בקבוקי תבערה בכוונה לזרוק אותם לעבר אזרחים ובכוונה לגרום למוות או חבלה. העורר עצמו, אחז בידו באחד מבקבוקי התבערה. טרם שהספיקו העורר וחבריו לזרוק את בקבוקי התבערה, נעצר העורר, וחבריו נמלטו מהמקום בריצה. בהמשך, על פי הפרט השני, מואשם העורר בייצור בקבוקי התבערה ללא היתר.

בבית משפט קמא, ביקש התובע הצבאי, להאריך את מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, וזאת מן הטעם כי קיימת לגביו עילת מסוכנות וחשש להימלטות מן הדין. הסנגור המלומד עו"ד טארק ברגות, טען שם כי מדבור בילד בן 13 שנה, אשר נפצע מירי כוחות צה"ל וככל הנראה ממתין לניתוח להצלת רגלו. אם הניתוח לא יצליח, יהיה צורך לקטוע את רגלו.

בית משפט קמא, בחן את הראיות וקבע כי למרות גילו הצעיר של העורר, מקימים מעשיו עילת מסוכנות, זאת חרף גילו הצעיר. עם זאת, לאור מצבו הרפואי הקשה של העורר, סבר בית משפט קמא כי יש טעם בשחרורו לחלופת מעצר.

בדיון שהתקיים בפניי היום, חזרו הצדדים על טענותיהם כאשר העורר מבקש באמצעות סנגורו להפחית את סכום הערובה, ואילו התובע הצבאי מבקש להורות על מעצר עד תום ההליכים.

לצורך מתן החלטה בשני העררים שבפניי, עיינתי בתיק החקירה ובעדויות שהצטברו בתיק, מהן אני למד כדלקמן:

עדות של חייל אחד, מספרת על חבורה של כחמישה ילדים, המחזיקה בקבוקי זכוכית והמתקרבת לעמדת הפילבוקס. לאחר מכן, מגיע נער שנראה כבן 13-14, בזמן שהחשודים ממלאים את הבקבוקים עם נוזל שהחייל אינו יודע את טיבו.

תצפיתן אחר, לפי דברי אותו חייל, מזהה חשוד עם מצית בידו, ואז החייל השני מבצע ירי שפוגע בחשוד המרכזי בן ה -17, והכדור חודר, יוצא החוצה ופוגע בחשוד השני (שהוא העורר) אשר נעצר ונפגע באזור השוק. לשאלה האם הבחין שיש לעורר בקבוק בידו, ענה החייל כי  בשלב הראשון לפני מילוי הבקבוקים, הסתובבו שני הבקבוקים בין כל החשודים, ואז הם הניחו את זה על הרצפה, בשלב זה בוצע הירי לעבר החשודים. החייל השני, נשאל כיצד זיהה את החשודים, והשיב כי זיהה אותם בעזרת טלסקופ מהנשק שלו. לשאלה אם העורר החזיק בבקבוק תבערה בזמן הירי, ענה החייל כי בזמן הירי לא היה בידו בקבוק תבערה, כיוון שהעבירו לחשוד אחר. לשאלה כיצד הוא ידע שאותו חשוד(העורר) רצה לזרוק בקבוק תבערה על הקבר או על הפילבוקס, ענה החייל: "כי ראיתי שהם מתצפתים על הפילבוקס 30, הולכים ובאים". עוד הוסיף החייל כי ראה את החשוד הקטין וכי יש לו גלון של דלק ביד, אך לא פירט כיצד הוא יודע אם זה דלק. העורר עצמו, הכחיש בחקירתו כל קשר לייצור בקבוקי תבערה או ניסיון לזריקתם, וטען כי היה שם כדי לחפש את אחיו הקטן.

אין אני נכנס בשלב זה לשאלת הראיות שבתיק, אך מעיון ראשוני לחומר הראיות, לא אוכל להתעלם מהעובדה כי התביעה הצבאית תצטרך להתגבר על מכשולים אלה ואחרים.

עיינתי עיין היטב בסיכום המחלה של העורר, ממנו אני למד כי העורר, קטין בן 13 וחודש, נמצא במצב מאוד קשה בבית חולים, וככל הנראה יהיה צורך לקטוע את רגלו. במצב רפואי כזה, אין ספק שצדק בית משפט קמא אשר החליט על חלופת מעצר לעורר. עיון בחומר הראיות הצביע על כך כי החיילים כנראה לא התכוונו לפגוע בעורר, והכדור שנורה לעבר הילד בן ה- 17, חדר ופגע גם בעורר.

העורר מאושפז בבית החולים, נמצא קשור למיטתו. במצב זה, ההחלמה הינה קשה יותר.

יש לקחת בחשבון את גילו הצעיר של העורר ואת פציעתו כאמור, ולהורות על שחרורו לחלופת מעצר, כפי שקבע בית משפט קמא. יתרה מזו, החלטתי כי ניתן להקל קמעא, בתנאי ההפקדה להעמידם על סך 2,500 ₪ במקום 7,000 ₪, אך להוסיף ערב נוסף צד ג' עם תעודת זהות ישראלית, שיחתום על ערבות בסך 20,000 ₪. לסיכום, העורר ישוחרר בחלופת מעצר בתנאים הבאים:

• הפקדת ערבות כספית בסך 2,500 ₪ על השובר בהחלטתו של בית משפט קמא.
• ערבות צד ג' של בעת תעודת זהות ישראלית בסך 20,000 ₪.
• ערבות צד ג' נוספת של בעל תעודת זהות ישראלית בסך 10,000 ₪.
• לאחר שחרורו מבית החולים, יישאר העורר במעצר בית בבית הוריו עד תום ההליכים.