ע"מ 2581/16

על החלטת ביהמ"ש הצבאי יהודה (בפני כב' השופט סא"ל ערן לאופמן)

בתיק מס' 4744/16 מיום 14/06/16

(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 30 ביוני 2016, כ"ד בסיוון התשע"ו.

הרקע

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של אי-מניעת עבירה, על כך שידע כי חברו סאמר אל חלביה עומד לבצע פיגוע באמצעות מטען חבלה, אך לא פעל כדי למנוע זאת ולא דיווח על כך לאיש. בסופו של דבר אכן ביצע סאמר אל חלביה פיגוע, והפעיל מטען חבלה באמצעות טלפון נייד נגד כוח של חיילי צה"ל. מפיצוץ המטען נפצע קצין צה"ל ש. ר. בפניו, ונזקק לניתוח דחוף. במרפאתו של סאמר דאוד נמצאו לאחר מעשה עוד 56 מטעני חבלה. 

התביעה ביקשה את מעצרו של עורר עד תום ההליכים. כב' השופט סא"ל ערן לאופמן קיבל את בקשת התביעה. הוא כתב בהחלטתו, כי אין לקבל את טענתו של הסנגור, שהעורר לא יכול היה למנוע את הפיגוע משום שלא ידע את מועד הפיגוע המתוכנן ואת פרטיו. לצורך ביצוע העבירה של אי-מניעת עבירה, לא נדרשת ידיעה של הנאשם על כל פרטי הפיגוע המתוכנן. במקרה זה די בכך שהעורר ידע שחברו מכין מטען חבלה, ראה אותו במו עיניו, ואף שמע ממנו כי עשה ניסויים בפיצוץ מטעני חבלה. השופט הנכבד התבסס על ע"מ 115/02 התוב"ץ נ' חג' חסין, וקבע כי במקרה זה, עילת המעצר העיקרית היא חשש להימלטות מן הדין, כיוון שהעורר צפוי לעונש מאסר משמעותי בגין המעשה, ויש חשש שיבחר "להקריב" את דמי הערבות ולהימלט מן העונש.

ההגנה הגישה ערר על החלטה זו.

טיעוני הצדדים בערר

הסנגור שב וטען גם בפניי, כי העורר אמנם שמע מפיו של חברו סאמר כי האחרון רוצה לבצע פיגועים, אך לא ידע שכוונותיו רציניות, ובוודאי לא ידע מתי הוא מתכוון לבצע פיגוע. לכן, לא יכול היה לדווח על העבירה המתוכננת, גם אם רצה בכך. מלבד זאת, הזכיר הסנגור את הדילמה הקשה הניצבת בפני תושב האזור, שחושד שאדם אחר מתכוון לבצע פיגוע: אם ידווח לרשויות ייחשב "משתף פעולה" והוא צפוי לפגיעה ואף למוות, ואם לא ידווח, הוא צפוי לעונש מידי ישראל.

העורר רופא שיניים, עברו נקי, הוא נשוי ואב לשתי בנות, וחזר לאזור לפני שנתיים בלבד, לאחר היעדרות של כ-18 שנה. לא נשקף ממנו סיכון ואין חשש שיימלט מן הדין. הוא יכול להפקיד ערבות כספית בכל סכום שיידרש, ולהשיג ערבים ישראלים.

התובעת המלומדת טענה, כי במקרה זה כתב האישום מלמד על כך שהעורר היה מעורה בפרטי פעילותו של המפגע סאמר, ראה את מטעני החבלה, ידע על ניסיונו של סאמר להשיג נשק, וידע על התכנון הסופי לבצע פיגוע מטען בקרוב. היו לו הזדמנויות לא מעטות לדווח על פעילותו של סאמר, אפילו אנונימית. יש חשש כי הזדהה עם מעשיו של סאמר, ולכן עולה ממנו מסוכנות. עם זאת, עילת המעצר העיקרית במקרה זה היא חשש להימלטות מן הדין. העורר צפוי לעונש משמעותי אם יורשע, ויש חשש שיעדיף לברוח מן העונש ואולי אפילו מן האזור, ולכן ערבות כספית לא תספיק להמריצו להישאר ולשאת בעונש. לאור זאת, ביקשה שאותיר על כנה את החלטת המעצר עד תום ההליכים.

יש לציין כי איש מן הצדדים לא הציג בפניי אסמכתאות או תקדימים, שיבססו את הטענות בדבר העונש הצפוי לעורר, אם יורשע. 

דיון והכרעה

עיון בראיות מלמד, כי העורר הודה במה שמיוחס לו בכתב האישום, וסאמר מסר דברים התומכים בגרסתו.

העורר ידע שחברו סאמר הפך מוסלמי אדוק וקיצוני יותר; החל לדבר על חשיבות הג'יהאד והחובה לעשות משהו לשם הגנה על מסגד אל אקצא; התעניין בהכנת מטעני חבלה; דיבר על ביצוע פיגועים באוטובוס; ביקש מן העורר לדאוג למשפחתו של סאמר, אם יקרה לאחרון משהו; העורר ראה פצצה במרפאתו של סאמר, ושמע ממנו כי הוציא סכום כסף גדול על רכישת חומרי הנפץ, ורוצה לשפר את הפצצה; סאמר הדגים בפניו כיצד הפעלת טלפון נייד יכולה לפוצץ נורה, והסביר לו כי הדבר יכול להפעיל מטען חבלה; העורר ידע כי סאמר מכין פצצה באותה עת; סאמר אמר לו שבכוונתו למסור מטעני צינור לצעירים מאבו-דיס כדי שישליכו אותם על הצבא; סאמר שאל אם העורר מכיר מישהו שיוכל למכור לו נשק; סאמר התקשר אליו טלפונית ושאל אם אשתו שמעה רעש כלשהו, שכן הוא פוצץ מטען לשם ניסוי, ובכוונתו להפחיד את הצבא.

העורר הודה, כי ידע שסאמר "רוצה לעשות משהו", אך לא ידע תאריך מדויק או את המקום המיועד לפיגוע, ובסוף אמרתו מסר, כי לא האמין שסאמר אכן יממש את כוונותיו ויבצע פיגוע.