ע"מ 2450/15 התביעה הצבאית נ' מוחמד פואד אחמד אבו אשקיר

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל צבי היילברון)

בתיק מס' 5099/15 מיום 11.08.15

(הערר נדחה)

כתב האישום נגד המשיב מייחס לו שלוש עבירות של סחר בציוד מלחמתי, בכך שבהיותו שכיר בחנות "דימה סנטר" בברטעה, מכר לסוכן משטרתי ארגזי זיקוקים וכוורות זיקוקים.

אין מחלוקת ממשית לגבי קיומן של ראיות לכאורה, ועיקר הדיון נסב סביב האפשרות לנקיטת חלופת מעצר. יש לומר כי בית משפט קמא הורה על שחרורו של המשיב בערובה כספית בסך 30,000 ₪, ערבות נוספת של צד ג' על סך 10,000 ₪, וכן הורה על מעצר בית מלא. בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד מתן החלטה בערר נדחתה, והמשיב שוחרר לאחר שעמד בתנאים. יצויין כי מאז שוחרר התייצב המשיב לשני הדיונים שהתקיימו בערכאת הערעור.

התביעה הצבאית טענה כי חרף העובדה שהמשיב שוחרר למעשה, מן הראוי לשוב ולהחזירו למעצר, שכן המעשה בו מדובר מלמד על מסוכנות משמעותית וחמורה. לדעת התביעה, המסוכנות הינה כה גבוהה, עד כי קיים חשש שהמשיב ישוב ויבצע עבירות מסוג זה בתקופה זו.

סנגורו של המשיב הדגיש כי המשיב הינו שכיר בחנות, ללא עבר פלילי, שפעל בהתאם להוראות הבעלים, ובכל מקרה מדובר בסחר באמל"ח ברמה הנמוכה ביותר. הסניגור ציין כי המשיב עמד בתנאי השחרור, הפקיד ערובה משמעותית, לנוכח חלקו במעשים אין נובעת ממנו מסוכנות גבוהה, ומאז שוחרר התייצב לכל דיון בעניינו, כך שאין במקרה זה גם חשש ממשי להימלטות מאימת הדין.

דיון והכרעה

העבירות המיוחסות למשיב, וכאמור אין חולק כי קיימות ראיות לכאורה בעניין זה, מלמדות על מסוכנות מסוימת. יחד עם זאת, אין המדובר במסוכנות ברף הגבוה, ואינני סבור כי יש לגזור גזירה שווה בין עניינו לבין סוחר אמל"ח במובנו הקלאסי.

המשיב הינו שכיר בחנות, ומתוקף עבודתו מכר ארגזי זיקוקים, גם אם בניגוד לחוק. אמנם, זיקוקים יכולים לשמש לצערנו גם בייצור חומרי נפץ מאולתרים ויכולים להיות אמצעי לפגיעה בכוחות הביטחון, ומכאן הצורך בפיקוח עליהם, אולם אין המדובר בחומרי נפץ תקניים או בכלי נשק במובנם הרגיל. מכאן כי הגם שמכירת זיקוקים מלמדת על מסוכנות, אין המדובר במסוכנות ברמה הגבוהה ביותר.

בנסיבות המקרה שלפניי, יש לתת משקל מיוחד לעובדה כי המשיב אינו הבעלים של החנות, אלא הינו שכיר בה בלבד. אין הוא נהנה מהרווח של המכירה, ומכאן כי האינטרס שלו להמשיך למכור זיקוקים, כפי שטענה התביעה, אינו משמעותי. עובדת היותו שכיר בלבד בחנות, מקטינה בעיניי את החשש להישנות העבירה ואת עוצמת המסוכנות, במיוחד בהתחשב בכך שהמשיב חסר עבר פלילי. עוד נתתי דעתי לעובדה כי המשיב כבר עמד בתנאי השחרור וכיום הוא כבר משוחרר.

מכיוון שלטעמי המסוכנות אינה ברף הגבוה ביותר, הן בשל מהות המעשים והן בשל חלקו ומעמדו של המשיב בעסקאות המכירה, אינני סבור כי בית משפט קמא שגה כאשר הורה על שחרור תוך קביעת תנאים, לרבות ערובה גבוהה.

לנוכח זאת, הערר נדחה.

ניתנה היום, 24 באוגוסט 2015, ט' באלול התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________