ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט רס"ן שרון קינן)

בתיק מס' 3656/16 מיום 09.06.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 14 ביוני 2016, ח' בסיון התשע"ו.

הרקע

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה אחת של הסתה, בגין דברים שכתב בדף פייסבוק שהוא מנהל, מיום 17/10/15 עד ליום 13/3/16. לדף זה יש כ- 3000 "חברים" ו-156 "עוקבים".  בכתב האישום מנויים 28 פרסומים של המשיב, שעליהם ארחיב בהמשך ההחלטה.

התביעה ביקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. בהסכמת סנגורו של המשיב באותה עת, הורה בית המשפט קמא ביום 4/5/16 על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, תוך שמירת זכותו לבקש עיון חוזר בבקשה תוך 30 יום, גם ללא צורך להציג נסיבות חדשות.

בדיון ההקראה במשפטו של המשיב כבר ייצג אותו עו"ד טארק ברגות. הוא העלה טענה מקדמית, ולפיה כתב האישום אינו מגלה עבירה של הסתה, משום שהפרסומים המנויים בו אין בכוחם לפגוע בביטחון האזור. התביעה הגיבה לטענה בעל פה, וניתנה לה האפשרות להגיב גם בכתב.

בית המשפט קמא, מפי כב' השופטת רס"ן סיגל טורג'מן, כתבה בהחלטתה מיום 5/6/16, כי לאחר שקראה את כתב האישום המתוקן ואת תגובת התביעה, עדיין אין היא רואה בהם הוכחה כיצד היה בכוחם של הפרסומים להשפיע על דעת הקהל באזור, וכי שקלה למחוק חלק מסעיפי כתב האישום שאינם מגלים עבירה. בסופו של דבר, כך כתבה, החליטה שלא למחוק דבר, ולאפשר לצדדים לטעון בעניין זה בשלב הכרעת הדין.

בעקבות זאת, ביום 7/6/16 הגיש עו"ד ברגות בקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר. הבקשה נדונה בפני כב' השופט רס"ן שרון קינן.

התביעה התנגדה לדיון בבקשה לעיון חוזר משום שהוגשה לאחר שחלפה התקופה שנקצבה להגנה, ומשום שלא התגלו נסיבות חדשות  המצדיקות עיון מחדש במעצר.

כב' השופט קינן החליט לדון בבקשה לגופה, מאחר שהוגשה ימים בודדים בלבד לאחר המועד שנקבע בהחלטת המעצר הראשונה. השופט קינן בחן את כתב האישום לאור טיעוני הצדדים ולאור עקרונות הפסיקה מן העת האחרונה. הוא כתב בהחלטתו כי לאור העובדה שהמשיב בן 18 וחצי, עברו נקי והוא הסביר כי דבריו מכוונים לתמוך בפתח ולא בארגוני טרור, אפשר להסתפק בחלופת מעצר. כב' השופט קינן הורה לשחרר את המשיב, אם יפקיד ערבות בסך 10,000 ₪, יחתים ערב צד ג' ויחתום בעצמו על ערבות בסך 5,000 ₪ ויעמוד בקשר רצוף עם סנגורו.

התביעה הגישה ערר על ההחלטה לשחרר את המשיב ממעצר.

טיעוני הצדדים בערר

התביעה חזרה על טענתה המקדמית, כי לא היה מקום לדון בעיון החוזר לגופו, משום שהוגש לאחר שחלפה התקופה שקצב בית המשפט קמא.