ע"מ 2438/16

על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט רס"ן שרון קינן)

בתיק מס' 2195/16 מיום 09.06.16

(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 20 ביוני 2016, י"ד בסיון התשע"ו.

הרקע

לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין החזקת נשק, המשיב שוחרר ממעצר בתנאים שונים, אך לא התייצב לדיונים במשפטו. הערבות שהפקיד חולטה, והוא הוכרז עבריין נמלט. כשנעצר שוב, ביוני השנה, התביעה ביקשה לעצור אותו עד תום ההליכים.

בבית המשפט קמא הורה כב' השופט רס"ן שרון קינן לשחרר את המשיב ממעצר, תוך שהוא קובע תנאים מחמירים מעט יותר, שנועדו להבטיח כי הפעם יתייצב לדיונים. התנאים החדשים לשחרור הם הפקדת ערבות של 9,000 ₪, חתימה על ערבות עצמית וערבות צד ג' של 5,000 ₪ וחובת התייצבות לדיון ההקראה.

התביעה הצבאית הגישה ערר על ההחלטה לשחרר את  המשיב ממעצר. שחרורו עוכב עד להחלטה בערר.

טיעוני הצדדים בערר

בערר טענה התביעה, כי לאחר שהמשיב הוכיח במעשיו כי אין לו כוונה להתייצב לדיונים במשפטו, אין מקום לתת בו אמון פעם נוספת, ויש לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו.

מנגד, טען הסנגור כי אין הצדקה להתערב בהחלטה לשחרר את המשיב ממעצר. הוא התייצב בבית המשפט במועד הדיון הראשון בעניינו אך נאמר לו שאין דיון באותו יום. לאחר מכן היה סכסוך בין אביו של המשיב לבין הסנגור והאחרון התפטר מן הייצוג. המשיב לא זומן כדין לדיונים הקודמים. הטלפון של המשיב נגנב לפני זמן רב ולכן לא היה זמין בעת שבית המשפט ניסה ליצור עמו קשר. לא ניסו לזמנו בדואר.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים הצעתי להם להידבר ולסיים את התיק בהסכמות ביניהם ולבקשת הסנגור דחיתי את מתן ההחלטה בערר לשם כך. לאחר שחלף כחודש וההליך בערכאה הראשונה לא הסתיים ראיתי לנכון לתת החלטתי בערר.

דיון והכרעה

אינני חוזר לדון בעבירה שבכתב האישום ובהצדקה למעצר עד תום ההליכים. עניין זה הוכרע כבר ולא עמד לדיון בערר הנוכחי. כל שנותר לדיון הוא השאלה, אם אי התייצבותו של המשיב לדיונים בעניינו מצדיקה את מעצרו או שאפשר להסתפק בחלופת מעצר.

שחרור ממעצר במהלך משפט פלילי נעשה מתוך אמון בכך שהנאשם יימנע מלבצע עבירות במהלך המשפט, יעמוד בתנאים שהוצבו בפניו, יתייצב לדיונים במשפטו, ואם יורשע לא יחמוק מעונש. לעיתים, כדי להמריץ נאשם לעמוד בהבטחתו לבית המשפט, הוא נדרש להפקיד סכום כסף או להמציא אנשים נוספים שיסייעו לו בכך. מי שלמרות התמריצים שנקבעו לו לא עמד בדרישות העיקריות ממנו, פוגע באמון שניתן בו, ובמקרים רבים הדבר יביא למעצרו עד תום ההליכים. אין מדובר במעצר אוטומטי, ומובן, שלא כל הפרה של תנאי תצדיק מעצר מיידי. (ראה בש"פ 1221/12 סמי שם טוב נ' מ"י (פורסם בנבו, 28/9/2011)).  למשל, אם הנאשם הפר את תנאי "מעצר הבית" שלו וחזר הביתה בשעה 17:00 במקום בשעה 16:00 – בדרך כלל ראוי יהיה לתת לו הזדמנות נוספת. אך מי שהפר את תנאי שחרורו מספר פעמים, או הפר באופן יסודי את האמון שניתן בו ולא קיים תנאי עיקרי של שחרורו – למשל חזר לבצע עבירות, או לא התייצב לדיונים במשפטו – בדרך כלל די יהיה בכך כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים, גם אם מדובר בהפרה חד-פעמית (ע"מ 2254/15 אחמד חדיר)