ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי בשומרון (בפני כב' השופטת רס"ן הילית בר-און ביבר)

בתיק מס' 2720/16 מיום 08.06.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 14 ביוני 2016, ח' בסיון התשע"ו.

העורר הינו בעל מוסך הממוקם במסליה. ביום 29.5.16 הגיעו כוחות משטרה למוסך שבבעלותו, ובחיפוש במקום מצאו 11 טרקטורים. תשעה מהם חסרי לוחית זיהוי, וחלקם אף ללא מס' שלדה (שהושחת). עוד נמצאו שני טרקטורים שנגנבו האחד ביום 13.5.16 והשני ביום 27.2.13.

העורר נעצר יחד עם בנו שעבד במקום. בחקירתו מסר כי הוא נוהג לקנות את הטרקטורים יחד עם שותף בסכומים של 15-20 אלף ₪, ואין הוא דורש כלל לראות מסמכים או לבחון את הבעלות בטרקטורים, ואף לא לערוך חוזי קניה ומכירה לגבי הטרקטורים המגיעים אליו.

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שני פרטי אישום. פרט אישום אחד של החזקת רכוש החשוד באופן סביר להיות גנוב בגין תשעה טרקטורים, ופרט שני המייחס לו קניה של שני טרקטורים גנובים. בית משפט קמא קיבל את בקשת התביעה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ועל כך הוגש הערר שלפניי.

למען השלמת התמונה יצויין כי נגד בנו של העורר הוגש כתב אישום בגין הפרט הראשון בלבד, והוא שוחרר בתנאים. עוד יצויין כי השותף אותו הזכיר העורר בחקירתו טרם אותר על פי הפרטים שמסר העורר.

טענות הצדדים

ב"כ העורר טען כי אמנם אין חולק על קיומן של ראיות לכאורה, אולם עוצמתן נמוכה. בנוסף הדגיש כי בית משפט קמא שגה הן בנוגע לעילות המעצר והן בכך ששלל חלופה. הסניגור הדגיש כי המדובר בעבירות רכוש לכל היותר, כאשר העורר פעל כפי שנהוג באזור, ורכש את הטרקטורים ללא מסמכים. עוד נטען כי בנו של העורר, שיוחסו מעשים דומים בכל האמור לפרט האישום הראשון, שוחרר בתנאים, ועל כן יש בכך כדי להשליך גם על העורר. עוד נטען כי העורר נטול עבר פלילי, ומקום מגוריו אינו יכול, כשלעצמו, לשלול נקיטה בחלופת מעצר.

התביעה השיבה כי קיימת אבחנה בין העורר שהינו הבעלים של המוסך, לבין בנו שעבד שם תחת אביו. העורר הוא זה שקונה את הטרקטורים ומנהל את המקום ומכאן החומרה הגדולה יותר של מעשיו ומכאן האבחנה בינו לבין בנו. מהראיות לכאורה עולה כי העורר סחר באופן אינטנסיבי בטרקטורים, תוך עצימת עיניים מובהקת לגבי הסטאטוס החוקי של כלי הרכב בהם סחר, ומתוך חוסר אכפתיות לשאלת החוקיות של מעשיו. בנוסף נטען כי מקום מגוריו של העורר באזור A, יחד עם העונש לו הוא צפוי, מגבירים עד מאוד את החשש להימלטות מאימת הדין. התביעה הדגישה כי הסוחר בכלי הרכב גנובים אינו חמור פחות ממי שגנב אותם, ולנוכח היקף מעשיו על פי דבריו שלו, קיימת עילה של מסוכנות ושל חשש להימלטות מאימת הדין.

דיון והכרעה

עיון באמרותיו המשטרתיות של העורר מעלה כי העורר אינו מכחיש שניהל בשנתיים האחרונות מוסך לפירוק וטיפול בטרקטורים. במהלך תקופה זו מסר כי עברו תחת ידו כמאה טרקטורים. העורר נשאל וענה במפורש כי אינו מבקש את מסמכי הרכב, לא מטרידה אותו עובדת הגעת טרקטור ללא לוחית זיהוי או אם מספר השלדה מושחת, וכשהוא קונה את הטרקטורים כלל אינו עורך מסמכים בעניין. לדבריו, כך נהוג באזור.

כאמור, גם הסניגור לא חלק באופן ממשי על קיומן של ראיות לכאורה. התנהלותו של העורר מלמדת לכל הפחות על עצימת עיניים מצידו בכל הנוגע לרכישה והחזקה של כלי רכב גנובים או החשודים להיות גנובים. הטענה כי באזור אין נהוג לדרוש או לבדוק מסמכים הינה טענה חסרת בסיס שלא ניתן להסתתר מאחוריה, שכן גם באזור נדרשים על פי החוק מסמכי הרישוי המתאימים, ומי שאינו דורש אותם, ומי שמקבל לידיו רכב ללא סימני הזיהוי המקובלים כלוחית רישוי למשל, עושה זאת בידיעה כי הדבר אסור.

יתר על כן, העורר הינו מנהל המוסך והוא זה האחראי על הטרקטורים המגיעים אליו. בכך שונה עניינו באופן מהותי מעניינו של בנו, שהינו פועל ועובד במוסך, ולא הבעלים והאחראי. לנוכח זאת אינני סבור שניתן ללמוד מענייננו של הבן באשר לעורר. גם העובדה שלא ניתן לאתר את השותף הלכאורי של העורר, כפי שהוא טען, מעוררת שאלות ותמיהות.

על פניו, העורר הינו סוחר ברכוש גנוב והחשוד להיות גנוב. ההיקף בו מדובר, על פי דבריו שלו ועל פי הטרקטורים שנתפסו בעת החיפוש, הינו משמעותי ומלמד על מסוכנות. בע"מ 1934/16 עומר נ' התביעה הצבאית ציינתי את הדברים הבאים היפים לענייננו: