ע"מ 2319/16

על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט רס"ן חיים בלילטי)

בתיק מס' 4262/16 מיום 24/05/16

(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 02 ביוני 2016, כ"ה באייר התשע"ו.

הרקע

לבית המשפט הצבאי יהודה הוגש כתב אישום נגד העורר, ובו מיוחסת לו עבירה של הסתה. לפי כתב האישום העורר פרסם ברשת החברתית "פייסבוק" דברי שבח למחבלים ופרסומים המסיתים לאלימות ולטרור. בכתב האישום מתוארות 23 הודעות ("פוסטים") ותמונות שפרסם העורר בדף הפייסבוק, שלו 1148 חברים. בין היתר פרסם "אלוהים זרז את מותם של הציונים", כתב לצד תמונת אדם המכה שוטר מג"ב "אני לא אסתפק בפחות מאלף קריאות העצמה", לצד תמונת נשק כתב "האם אתה מוכן לשאת אותו באחד הימים לטובת אל אקצא, כן או לא? ענה בכנות אני וכל עזה, כן" .

בית המשפט קמא הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. הוא דחה את טענות ההגנה בנוגע לתשתית הראייתית וכתב, כי אמנם בשונה ממקרים אחרים העורר אינו מאשר כי דף הפייסבוק האמור הוא שלו, אך יש די ראיות לכך שהוא קשור אליו: הדף נושא את שמו של העורר, סיסמת הכניסה לחשבון היא מספר הטלפון של העורר, ובדף מופיעות תמונות של העורר ובני משפחתו. הדבר מקים מעין חזקה כי הדף מנוהל על ידי העורר. העורר לא נתן הסבר מניח את הדעת לקיומו של הדף, או לקיומו של אדם בעל עניין להרע לו באמצעות פרסום אסור בפייסבוק.

השופט הנכבד קבע כי מתקיימות עילות מעצר של מסוכנות, שכן לדף הפייסבוק כ-1150 חברים, העורר הוא מורה במקצועו ולו יכולת השפעה רבה על תלמידים, הפוסטים שפרסם חמורים שכן יש בהם קריאה למעשי אלימות ושבח לטרור.

יש לציין, כי השופט הנכבד הקדיש חלק ניכר מהחלטתו לדיון בצורך של גורמי החקירה להעמיק את חקירתם בתיקים מעין אלה, כדי להגביר את הוודאות בשיוכו של דף פייסבוק לאדם החשוד בניהולו.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

טיעוני הצדדים בערר

בדיון בפניי טען הסנגור כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת. העורר מכחיש כל קשר לדף הפייסבוק הנדון. כל אדם יכול לפתוח דף פייסבוק על שמו וקל מאד לשתול בו את מספר הטלפון של העורר, ותמונות של בני משפחתו, מתוך אתרים וחשבונות אחרים. המשטרה כלל לא טרחה לבדוק את טענתו של העורר כי אין לו אינטרנט, לא תפסו את מכשיר הטלפון שלו או את המחשב בביתו, לא בדקו שיוך של כתובת IP באתר עם מחשבו של העורר, וכיוצא באלה צעדים שיכלו להוכיח כי העורר הוא שמנהל את דף הפייסבוק. לטענתו, אם רוצים להרשיע אדם בפלילים ולעצור נאשם עד תום ההליכים נגדו, צריכה המשטרה להתאמץ קצת ולחקור מעבר לעיון בדף פייסבוק וחקירת העורר עצמו.

הסנגור טען גם כי במקרה זה אין עילת מעצר. בדף הפייסבוק מופיעים תכנים שנלקחו מאתרים אחרים. העורר לא השקיע זמן או מאמץ ביצירת פרסומים אסורים. גם אם העורר הפיץ את התכנים, וגם אם יש לו 1150 חברים, פרסומיו זכו לתגובות בודדות בלבד, והדבר מראה שלעורר אין כוח השפעה על דעתם של אנשים, או שהם אינם אוהבים את פרסומיו, ומכאן שהוא לא מוסיף סכנה לביטחון האזור.

התובע המלומד טען, כי גם אם הראיות הקיימות אינן מיטביות, הן מספיקות לשלב זה. יש ראיות נסיבתיות הקושרות את העורר לדף הפייסבוק, והן עשויות להספיק גם להרשעה. השילוב של תמונות משפחת העורר בבילוי משפחתי, ברכות אישיות לילדיו, מספר הטלפון הסלולרי שלו, והיעדר הסבר סביר לכך שמישהו זר ינהל את הדף במקומו, יוצרים תשתית ראייתית מוצקה למדי. חלק ניכר מפעולות החקירה שהסנגור הציע – כמו כניסה למחשב או לטלפון הנייד של החשוד - אינן ניתנות לביצוע, בייחוד אם החשבון ינוהל באמצעות מחשב שאינו ברשותו של החשוד (כמו ב"קפה אינטרנט"). הפרסומים שהופיעו בדף הפייסבוק של העורר מסיתים וקוראים לאלימות. החשוב הוא שהפרסומים הללו הגיעו ללמעלה מ-1000 איש, גם אם רק אחדים מתוכם הסתכנו במשלוח הודעת "LIKE " בחזרה, החושפת אותם לסנקציות פליליות.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ביקשתי שיגישו לעיוני מסמכים או פסיקה התומכים בטענותיהם על מידת הוודאות בקישור של חשוד עם חשבון פייסבוק שהוא מתכחש לו. הצדדים לא הגישו מסמך כלשהו בעניין.

דיון והכרעה

הראיות בתיק זה מעטות למדיי. כל שהוצג בפניי הוא עותקים של דפי פייסבוק מתוך חשבון, הנושא את שמו של וחיד עמר. תמונת הפרופיל בחשבון זה היא של ילדים וכיפת הסלע. מצורף זכ"ד של חוקר ולפיה, לאחר שהקליד בפייסבוק את מספר הטלפון הנייד שמסר העורר, הופיע חשבון הפייסבוק האמור, ובו נראתה תמונה של העורר מבלה בבריכה עם ילדיו. העורר נשאל אם הוא מזהה את מי שמופיעים בתמונות, וטען שאינו מזהה אותם. הוא נשאל אם יש למישהו סיבה לפתוח דף פייסבוק על שמו, והשיב בשלילה. עוד נשאל כיצד מופיעה בדף תמונה שנלקחה מן הטלפון הנייד שלו, והשיב כי אינו יודע, וכי כל אחד יכול להעלות תמונות לפייסבוק.