ע"מ 2309/16

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל שלמה כ"ץ)

בתיק מס' 4000/16 מיום 29.05.16

(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 30 במאי 2016, כ"ב באייר התשע"ו.

המשיב מואשם בכתב אישום הכולל חמישה פרטים. בהתאם לנטען נגדו, המשיב ניהל והחזיק מוסך של חלקי רכב בדהריה ובמסגרתו קיבל לידיו כלי רכב גנובים, אותם פירק. בנוסף נטען כי בשלושה מקרים, היה המשיב שותף לגניבת הרכבים, בכך שהכווין וייעץ טלפונית לגנבים כיצד לפעול ולהיכן להגיע.

בית משפט קמא דחה את בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים והורה על שחרורו בערובה למעצר בית בבית אביו ברמאללה. כן הורה על התייצבותו של המשיב בתחנת המשטרה בתדירות גבוהה. בית משפט קמא סבר כי הגם שקיימות האזנות סתר לשיחות טלפון מהם עולה לכאורה תיאום בין המשיב לבין גנבי הרכב, הרי קיימת בעיה ראייתית בכך שלא הובאה חוות דעת מומחה לזיהוי קולות, ובנוסף לא שוכנע כי המונחים בהם עשו שימוש הדוברים אכן מתכוונים דווקא לגניבה. לטעמו של בית משפט קמא, אמנם המסקנה ההגיונית היא כי דובר על גניבת כלי הרכב, אולם אין מדובר במסקנה יחידה אפשרית, וקיימים הסברים אפשריים אחרים, כפי שנמסרו על ידי הסניגור. עוד ניתן משקל לכך שדובר בעבירות רכוש, ולעברו הנקי של המשיב, ועל כן הוחלט על שחרור כאמור.

טענות הצדדים בערר

התביעה טענה כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו במספר נקודות: ראשית, לא היה מקום לגרוע ממשקל הראיות ככל שאלה נוגעות להאזנות הסתר, שכן המשיב מזוהה בשיחת בסיס בה הוא מזדהה בשמו והזיהוי לאחר מכן נעשה על ידי מאזין של המשטרה שהשווה בין הקולות. אין כלל צורך בחוות דעת מומחה במקרה זה ומכאן שגיאתו של השופט בערכאה הראשונה. עוד נטען כי הזיהוי מתבסס גם על הימצאות טביעת אצבע של המשיב על מכשיר טלפון סלולרי, כשממספר טלפון זה בוצעו חלק מהשיחות שהוקלטו.

עוד נטען כי בית משפט קמא שגה כשהתעלם מתוכן השיחות, ומהעובדה כי פרטים המופיעים בהם תואמים לאיכונים, ולחלקי רכב שנמצאו לאחר מכן באותו מוסך בדהריה. גם אם לכל אחד מהאירועים ניתן למצוא אולי הסבר, אין להתעלם ממשקלן המצטבר של כלל הראיות הנסיבתיות במקרה זה, המצביעות באופן ברור על אשמת המשיב.

כמו כן נטען כי המשיב לא נתן כל הסבר למסכת הראיות נגדו, ואין להיתלות בהסברים של הסניגור, שכלל לא באו מפי המשיב.

סניגורו של המשיב טען מנגד כי אינו מכחיש שהמשיב קשור למתחם בו נמצאו חלקי הרכב המפורקים. לטענתו, המשיב הינו בעל הכשרה של מכונאי רכב ומכאן כי כלל אין זה מפתיע שאנשים מתקשרים אליו ושואלים בעצתו. העובדה כי הכחיש כל קשר למקום הינה חסרת משמעות שכן זה טבעי שאדם ירחיק עצמו מחשד גם באופן לא רציונאלי. המערכת הנסיבתית המוצגת אינה חד משמעית וניתן לקבל גם הסברים אחרים, באופן המחליש את טענת התביעה.

עוד הדגיש הסניגור את עברו הנקי של המשיב, ואת העובדה כי מדובר בעבירות רכוש. לדעתו, בהעדר מסוכנות ממשית לציבור, אין הצדקה להותיר את המשיב במעצר, ודי בערובות שנקבעו על מנת להבטיח כי יתייצב למשפטו ולא יימלט מהדין.

בנוסף טען כי יחד עם המשיב נעצרו אנשים נוספים, אולם אלה שוחררו, מבלי שהוגש נגדם כתב אישום. לנוכח אפליה זו, בודאי שאין הצדקה להותיר את המשיב במעצר.

אעיר כי בכל הנוגע לטענת האפליה, השיבה התביעה כי התשתית הראייתית בעניינו של המשיב שונה ומוצקה יותר, למשל בכל הנוגע להאזנות הסתר, שלא קיימות בעניינם של האחרים אליהם התייחס הסניגור.

דיון והכרעה