ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט רס"ן חיים בלילטי)

בתיק ת.ת 1795/16 מיום 17.04.16

(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 30 במאי 2016, כ"ב באייר התשע"ו.

כתב האישום

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שני עבירות.

העבירה הראשונה, עניינה הסתה. על פי כתב האישום, החל מנובמבר 2015, ועד למועד סמוך למעצרו, פרסם העורר בעמודו האישי בפייסבוק פרסומים המסיתים לאלימות ולטרור, או שיש בהם גילוי הזדהות ותמיכה עם ארגון עוין. כתב האישום מונה שמונה עשרה פרסומים כאמור. עוד מיוחסת לעורר עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, בכך שהיה חבר בארגון החזית העממית, הכריז על חברותו זו באחד מפרסומיו וקרא להשתתפות באירועי החזית העממית.

החלטת בית המשפט קמא

בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים התקבלה. בית המשפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה לעבירת ההסתה, ואף כי העורר ביצע שירות עבור התאחדות בלתי מותרת בקריאותיו להשתתפות בתהלוכות של החזית העממית. בית המשפט קמא קבע כי, בנסיבות אלו, בשים לב למהות הפרסומים ולעובדה כי נחשפו אליהם עשרות אנשים, ואף לאור עברו הפלילי של העורר, יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

הערר ותגובת התביעה

בערר על החלטה זו, טוען הסנגור כי העורר מסר בחקירתו שחשבון הפייסבוק שלו נפרץ, כשלושה חודשים לפני מעצרו. בנסיבות אלו, סבור הסנגור כי לא ניתן לייחס לעורר את הפרסומים האמורים. לחילופין, טוען הסנגור כי הפרסומים אינם מלמדים על חברות בחזית העממית, ואף אינם מהווים כל סיכון לביטחון האזור. הסנגור מוסיף כי הפרסומים היו מצומצמים והגיעו לידיעתם של אנשים מועטים. לאור זאת, מבקש הסנגור להורות על שחרור מרשו בתנאים שיקבעו על ידי בית המשפט, ויאפשרו לעורר לחזור ללימודיו האקדמאים.

מנגד, טוענת התביעה הצבאית כי, לא רק שהפרסומים מהווים הסתה ברורה, אלא אף מלמדים על חברותו של העורר בחזית העממית. חברות זו נלמדת, לדעת התובע, מהצהרתו לפיה: "אני נשאר משתייך לחז"ע, עד מותי...", וכן מפרסומים של תכנים הקשורים לארגון ועידוד להשתתף בהפגנות של הארגון. התובע מבקש לדחות את טענת הסנגוריה באשר לפריצת דף הפייסבוק. זאת, על רקע העובדה כי הדף מלא בתכנים אישיים של העורר, שפורסמו לפני ואחרי הפריצה הנטענת. לדעת התובע, בנסיבות אלה, קמה עילת מסוכנות מובהקת, המתחזקת לאור הרשעתו של העורר בידוי אבנים, בשנת 2011.  

דיון והכרעה

ראיות לכאורה

לא מצאתי בסיס עובדתי התומך בטענת העורר כי חשבון הפייסבוק שלו נפרץ כאמור. העורר אמנם טוען כי לפני כחודשיים-שלושה נפרץ החשבון למשך מספר ימים, אולם הוא אף מציין כי לאחר מכן שינה את סיסמתו וחזר להשתמש בחשבון. בנסיבות אלו, מצופה היה מהעורר למחוק תכנים זרים, אם הוכנסו כאלה לחשבונו. עובדה היא כי הדבר לא נעשה. לא זו אף זו, אלא שאכן חשבונו כולל תמונות אישיות רבות, שאינן תומכות בטענה כי החשבון נפרץ כאמור. על כן, בנסיבות אלה, נראה כי חלה החזקה שנקבעה בפסיקת בית משפט זה, על יסוד סעיף 1 (11) לצו בדבר פרשנות [נ"מ], תשע"ד-2013 , לפיה המשתמש בחשבון פייסבוק אישי מוחזק כמי שפרסם את תוכן הדברים שפורסמו בחשבונו, כל עוד לא סתר חזקה זו (ראו ע"מ 1222/16 התביעה הצבאית נ' חאמד, וכן ע"מ 1743/16 ג'עפר נ' התביעה הצבאית).

על כן, בעניינו יש לקבוע שהעורר פרסם את הפרסומים המצויים בחשבונו.

פרסומים אלה אינם עשויים מקשה אחת. יש שאינם מהווים עבירה, בהיותם הבעת דעה בלבד, כגון קריאה לשחרורם של אסירים ביטחוניים. יש המהווים הזדהות עם ארגון החזית העממית, דוגמת פרסום תמונת דגל הארגון, תמונת מפקד הארגון ג'ורג' חבש, תמונת חמושים הנושאים סרטי ראש ועליהם סמל הארגון, דברי שבח לארגון על עצרת נגד מעצר פוליטי ועוד. פרסומים אחרים כוללים הזמנות להשתתף בעצרות של הארגון נגד מעצרים. לבסוף, מצויים דברי שבח למספר הרוגים ומחבלים ותמונות הקשורות אליהם. כל אלה, מבססים לכאורה עבירה של תמיכה בארגון עוין, לפי סעיף 251 (3) ו-(4) לצו בדבר הוראות ביטחון [נ"מ], תש"ע- 2009 .