ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל ערן לאופמן)

בתיק מס' 4318/16 מיום 23.05.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 25 במאי 2016, י"ז באייר התשע"ו.

נגד העורר הוגש כתב אישום, שלאחר שתוקן ייחס לו עבירה של יידוי אבנים, בכך שנטל חלק בהפרת סדר המונית ביום 1.11.15 במסגרתה יידו פלסטינים אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות הביטחון באבו דיס.

העורר צולם באירוע כשהוא אוחז בידו רוגטקה. העורר זיהה את עצמו בתמונה שהוצגה לו. טענתו הייתה כי החזיק ברוגטקה לצורך ציד ציפורים, והוא הכחיש כל קשר לאירוע הפרת הסדר.

בערר שלפניי נטענו מספר טענות: חולשה ראייתית, שכן אין כל ראיה כי העורר יידה בעצמו אבנים; שיהוי, שכן מעצרו התרחש למעלה מחצי שנה מאז התרחש האירוע ולמרות שתמונתו הייתה בידי כוחות הביטחון כבר מאז האירוע; מצב רפואי, שכן העורר הינו חולה במחלה ממארת. לטענת ההגנה, הטענות האמורות מביאות למסקנה כי קיימת מסוכנות מופחתת, המצדיקה נקיטה בחלופת מעצר.

התביעה השיבה כי העובדה שהעורר צולם במקום עם רוגטקה, במהלך הפרת סדר חמורה ואלימה בה יודו אבנים לעבר כוחות הביטחון, מהווה ראיה נסיבתית חזקה מאוד לכך שהוא לכל הפחות ביצע בצוותא עם אחרים יידוי אבנים, גם אם הוא עצמו לא יידה. בנוסף, נטען כי קיים פער זמנים בין מועד הצילום של תמונה, לבין הזמן הלוקח לאתר ולזהות את המצולם בתמונה מבחינה מודיעינית ולהביא למעצרו. פער הזמנים במקרה זה אינו משמעותי. התביעה הוסיפה כי לעורר עבר פלילי משמעותי, שכן הוא נשפט לפני כשלוש שנים ל-20 חודשי מאסר בגין עבירות יידוי מטען צינור. המסוכנות מהמעשה הנוכחי, יחד עם עברו הפלילי, מצדיקים, לדעת התביעה, את מסקנת בית משפט קמא בדבר הצורך במעצר עד תום ההליכים.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי לא מצאתי כל חולשה ראייתית במקרה זה. העורר צולם באופן ברור ובהיר אוחז בידו רוגטקה. הוא מזהה עצמו בתמונה, ואוסיף כי כלל אין צורך במומחיות על מנת לקבוע כי העורר הוא המצולם בתמונה. התמונה נלקחה ביום 1.11.15, במסגרת הפרת סדר המונית. מלבד תמונתו של העורר, קיימות עוד עשרות תמונות מאותו היום, המלמדות על היקף המעורבים והיקף יידוי האבנים שהתרחש במקום. הדבר מלמד כי העורר היה חלק מאותו אירוע, ובכך, לכל הפחות, היה שותף בצוותא ליידוי האבנים שהתרחש, גם אם הוא עצמו לא צולם מיידה אבנים ממש. טענתו כי החזיק ברוגטקה לצורך ציד ציפורים נראית מגוחכת, בלשון המעטה.

העורר הינו בגיר, שללא ספק היה מודע היטב למעשיו. יתר על כן, אין זו הפעם הראשונה שהעורר נותן את הדין בבית המשפט. העורר הורשע לפני כשנתיים ביידוי מטען צינור לעבר כוחות צה"ל. נגזרו עליו 20 חודשי מאסר בפועל (תיק (יהודה) 5002/13, גזר דין מיום 25.5.14). הוא שוחרר ממאסרו במהלך שנת 2015, והחליט ליטול חלק באירוע נוסף שמטרתו פגיעה אלימה בכוחות צה"ל. התנהגות כזו, בודאי לנוכח עברו האלים והחמור, מלמדת על מסוכנות מובהקת.

אמנם, העורר נעצר כחצי שנה לאחר האירוע, אולם אינני סבור כי המדובר בפרק זמן המצביע על שיהוי בפעולת הרשויות. זיהוי אדם על פי תמונה מאירוע הינו הליך הלוקח זמן, ועל כך יש להוסיף את פרק הזמן הדרוש להיערכות מבצעית מתאימה לצורך ביצוע המעצר, בשל הקשיים המוכרים בכניסת כוחות משטרה וצבא לריכוזי אוכלוסין פלסטיניים באיו"ש. מאחר שלא שוכנעתי כי היה שיהוי בפעולת הרשויות, כלל לא ניתן לומר כי המסוכנות מוקהית במידה כלשהי.

נותרנו אך ורק עם הטענה בדבר מצבו הרפואי של העורר. לטענת הסניגור בדיון שלפניי, העורר חולה בסרטן כבר מאז שנת 2007. מצבו הרפואי מצדיק נקיטה בחלופת מעצר. איפשרתי לסניגור שהות על מנת להמציא מסמכים רפואיים, ואלה הוצגו לעיוני ביום 26.5.16. מהמסמכים עולה כי העורר חלה בסרטן הדם בשנת 2007, והוא סיים את הטיפול במחלה בשנת 2009. עד שנת 2012 היה במעקב בהדסה עין כרם, ומאז היה במעקב בבית חולים אלמקסד. לא עולה כי מצבו חריג במיוחד.

יתר על כן, דבר מחלתו אינו חדש. מחלתו לא מנעה ממנו ליידות מטען צינור לעבר חיילי צה"ל, ואף לא מנעה ממנו, לכאורה, ליטול חלק בהפרת הסדר האלימה המיוחסת לו בכתב האישום. העורר כבר זכה להתחשבות מופלגת עת נגזר דינו בתיקו הקודם, ומצבו הרפואי שכנע אז את התביעה לערוך עמו הסדר טיעון מקל, שהתקבל על דעת בית המשפט לנוכח מחלתו. אין מקום להתחשב במחלתו שוב, והיא אינה יכולה להוות מגן בעבורו. אין מקום להפקיר את שלום הציבור וכוחות הביטחון למי שמוכיח שוב ושוב כי הוא מוכן לאלימות למרות מצבו הרפואי, ואין לאפשר לעורר להיאחז בטענה זו ולהתחשב בה.

מכאן כי קיימת במקרה זה מסוכנות מובהקת וברורה. מסוכנות זו לא קהתה בחלוף הזמן מאז מועד האירוע, ואף אין היא מוקהית בשל מצבו הרפואי של העורר.

מכאן כי דין הערר להידחות וכך אני מורה.