ע"מ 2249/16

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל שרון קינן)

בתיק מס' 4242/16 מיום 19.05.16

(הערר נדחה)

תאריך הישיבה: 01 ביוני 2016, כ"ד באייר התשע"ו.

המשיב הואשם בעבירה של הפרעה לחייל, וכן בעבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח. עם הגשת כתב האישום ביקשה התביעה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. בקשה זו נדחתה, אם כי ניתן עיכוב ביצוע של השחרור. בקשת התביעה להורות על המשך המעצר עד החלטה בערר נדחתה, והמשיב שוחרר לאחר שעמד בתנאים שנקבעו. במהלך הדיון שלפניי הגיע המשיב כשהוא משוחרר מזה כעשרה ימים.

חרף האמור לעיל, עמדה התביעה על עמדתה כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. לחילופין נטען כי יש להוסיף תנאים מגבילים אלה ואחרים, לרבות הוראה כי יימנע מכניסה לשטח הסגור סמוך לבילעין. כתימוכין בטענתה, הסתמכה התביעה על עברו הפלילי הכולל הרשעות בעבירות שכולן נוגעות לפעילות פלילית לא לגיטימית לצורך מאבק בגדר הביטחון באזור בילעין. לדעת התביעה, יש בכך כדי ללמד על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב.

ההגנה מצידה סברה שדי בתנאים שנקבעו, ומששוחרר המשיב ממעצר ואין טענה כי הפר את תנאי שחרורו, אין הצדקה להחזירו למעצר ואף לא להוספת תנאים מגבילים.

המעשה המיוחס למשיב בכתב האישום המתוקן מתייחס למסע אופניים שהגיע לשטח צבאי סגור בניגוד לחוק, וכן הימנעות חוזרת ונשנית של המשיב להתפנות מהמקום, למרות בקשות גורמי הביטחון. עברו של המשיב בתחום הפרות הסדר הינו אכן מכביד.

יחד עם זאת, לנוכח אופי המעשה, אינני סבור כי קיימת מסוכנות יוצאת דופן. לא נטען כי ישנה תשתית ראייתית עדכנית שהמשיב הסית אחרים לאלימות או להפרות סדר (מלבד אמירות כלליות כי הוא מוביל הפגנות). טענת התביעה למסוכנות בתחום זה, הינה עקב עברו. דא עקא, כי בעבר לא די. יש להראות כי קיים בסיס עדכני לפגיעה משמעותית בסדר הציבורי. חוששני כי עבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח בנסיבות המתוארות לעיל, אין בה די לצורך כך.

אינני סבור שיש צורך להוסיף תנאי כי המשיב לא יעבור עבירה נוספת של הפרת צו שטח סגור, שכן הדבר הינו בגדר מובן מאליו. המשיב אינו רשאי להפר את החוק ואין צורך להורות כן בהוראה שיפוטית כחלק מתנאי השחרור. באותה מידה, העדר קביעה כי על המשיב להימנע מכניסה לשטח סגור, אינה יכולה להוות אישור כלשהו לביצוע מעשים לא חוקיים מצידו בעתיד. במידה שהמשיב יחליט להפר שוב צו סגירת שטחים, יוכלו הרשויות לנקוט בכל צעד מתאים בעניין, לרבות הגשת אישום נוסף כמו גם בקשה למעצר וזו תידון ותוכרע בנפרד.

מכאן כי אינני רואה הצדקה להתערב בתנאי השחרור שנקבעו ועל כן הערר נדחה.

למעלה מן הדרוש אעיר שתי הערות:

האחת, ההליך הפלילי צריך להביא בחשבון את הראיות הגלויות הקיימות בפניו. חששה של התביעה כי המשיב יוביל הפרות סדר עתידיות (להבדיל מהפגנה לא אלימה שאינה כוללת הפרות חוק) ייתכן כי הוא אינו מופרך, אולם הוא לא מבוסס על התשתית הראייתית הפלילית הנוכחית. בהעדר תשתית כזו, בית המשפט אינו צריך להוסיף תנאים מגבילים שאינם דרושים בהתאם למה שנחזה מתיק החקירה. קביעת תנאים בהסתמך על מידע אחר, ראוי שייעשה במישור המנהלי ובהתאם לסמכויות מנהליות קיימות, אם הדבר נדרש ומוצדק מבחינת האינטרס הציבורי ואפשרי מבחינה משפטית.

השניה, כי הדיון בפניי התנהל, משום מה, בלהט יוצא דופן ובאווירה טעונה מצידם של באי כוח הצדדים. לא סברתי כי הייתה לכך הצדקה. אף מצאתי לנכון להעיר על כך במהלך הדיון. טוב יעשו באי כוח הצדדים אם ישמרו על האיפוק הנדרש לצורך קיום דיון ענייני וייזהרו בהתבטאויותיהם ובסגנונם. לשמחתי, דומני כי הערותיי בנושא זה במהלך הדיון לבאי כוח הצדדים נפלו על אוזניים קשובות, וראוי כי גם בעתיד יראו את הערותיי אלה לנגד עיניהם.

ניתנה היום, 2 ביוני 2016, כ"ה באייר התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________