ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל אברי איינהורן)

בתיק מס' 3818/15 מיום 02/06/15

(הערר התקבל)

תאריך הישיבה: 17 ביוני 2015, ל' בסיוון התשע"ה.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שימוש ברכב ללא רשות, ועבירה של נהיגת רכב ישראלי שלא רשום באזור  ועבירה נוספת של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח. בתמצית נציין כי העורר מואשם בכך שנטל ללא רשות מיניבוס המשמש למכירת גלידה ואף נכנס, יחד עם הבעלים של הרכב האמור, לתחומי אזור התעשייה במישור אדומים, מבלי שהיה לו היתר לכך.  

ביהמ"ש קמא הורה על מעצרו עד תום ההליכים, בהתייחס לעברו הפלילי העשיר של המשיב גם בעברות דומות.

בערר, העלה הסנגור שורה ארוכה של טענות,  הן באשר למהימנות גרסת המתלונן, עליה מושתת פרט האישום הראשון והן בנוגע להעדר עילת מעצר.

במהלך שני הדיונים שהתקיימו בערר זה, התייחסו הצדדים בהרחבה לתשתית הראייתית לעבירת השבל"ר. יחד עם זאת, לאור הערותיי בנוגע לספקות מסוימים העולים מגרסת המתלונן ובהעדר עילת מעצר מובהקת בעבירה זו, הסכימה התביעה הצבאית לצמצם את הדיון לשאלה האם עילת מעצר קמה כתוצאה מעבירת הכניסה למישור אדומים.

בעניין זה טענה התביעה כי לנוכח עברו של העורר, לא ניתן להורות על שחרורו בחלופה. זאת,  בעוד הסנגוריה אחזה בעמדתה כי נסיבות העבירה מלמדות על היעדר מסוכנות. עוד טען הסנגור כי המתלונן, שהכניס את העורר למישור אדומים, לא הועמד לדין בגין חלקו. משכך, טען הסנגור להפליה בין השניים.

לאחר שעיינתי בראיות ועמדתי על טעוני הצדדים, הגעתי למסקנה שניתן להורות על שחרור העורר בחלופת מעצר. בעיניי, במקרה דנן, אין בכניסה למישור אדומים כדי לגבש עילת מסוכנות, גם בהתחשב בעובדה כי העורר בעל מספר הרשעות בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק.

בנסיבות אלה, הנני מקבל את ערר הסנגוריה, באופן זה שהעורר יוכל להשתחרר אם יעמוד בתנאים הבאים: