המשיב מואשם בניסיון לגניבה, בכך שביום 14.05.15, בחיזמה, הגיע לרכב שהועמד כרכב פיתוי על ידי משטרת ישראל. לאחר שהבחין כי ברכב מצוי מחשב נייד, פתח את דלת הרכב וניסה לגנוב את המחשב. שוטרים שהסתתרו בקרבת מקום מנעו את הגניבה.

ביהמ"ש קמא, אשר דן בבקשת התביעה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, הגיע למסקנה כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר, מאחר שמדובר בעבירות רכוש שבוצעה על ידי אדם ללא כל עבר. בהחלטתו, ציין ביהמ"ש קמא כי התביעה לא ייחסה למשיב התנהגות אלימה או ניסיון להימלט. משכך, הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב בתנאים מגבילים, הכוללים הפקדת 3,000 ₪ והחתמת ערב.

לאור החלטה זו, תיקנה התביעה את כתב האישום והוסיפה לו עבירה של הפרעה לחייל, בכך שלאחר שהתגלה על ידי השוטרים, ברח מהמקום ולא שעה לקריאות השוטרים לעצור. בזמן מעצרו, אף החלה התקהלות ונזרקו אבנים לעבר השוטרים.

בד בבד עם תיקון כתב האישום, ביקשה התביעה לעיין מחדש בהחלטת השחרור. בקשה זו נדחתה על ידי נשיא ביהמ"ש יהודה, שסבר כי אין בתיקון כתב האישום כדי לבסס שינוי נסיבות.

מכאן ערר התביעה, במסגרתו ביקשה לשכנעני כי התנהגות המשיב לאחר שנתגלה על ידי השוטרים, מלמדת על חשש להימלטות. התובע אף ציין כי המשיב התנגד למעצרו.

מנגד, טען הסנגור כי המשיב לא הבין שהוא נרדף על ידי שוטרים. מעבר לכך, שמעתי את אביו ואחיו הגדול של המשיב שהבטיחו להביא להתייצבותו.

בתום שמיעת טיעוני הצדדים ועיון בראיות, החלטתי לדחות את הערר, תוך שאני מחמיר במקצת את ההפקדה הכספית ומעמידה על 5,000 ₪.

הנימוקים להחלטה זו נעוצים במהות העבירה. מבלי להקל ראש בעבירות גניבה, הרי שבפנינו ניסיון לגנוב מחשב נייד, ללא גרימת נזק לרכב. העבירה האמורה אינה מקימה עילת מעצר של מסוכנות, במיוחד כאשר המשיב צעיר אשר זה עתה הגיע לבגרות, ואין לחובתו כל עבר פלילי.

אמנם, התנהגות המשיב לאחר מעשה פגומה. בעניין זה אציין כי איני מקבל את טענתו המיתממת שלא הבין ששוטרים הם המבקשים ממנו לעצור. הדברים הובהרו על ידי השוטרים שהיו במקום, שצעקו לעבר המשיב בשפה הערבית. אלה אף הצטיידו בסימן היכר (כובע משטרתי). עם זאת, בנסיבות העניין, לא התרשמתי כי קיים חשש ממשי שהמשיב לא יתייצב לדיון בעניינו. הדברים אמורים במיוחד כאשר אביו של המשיב הבטיח להביאו לדיונים.

אף לא מצאתי כי ההתקהלות המוארת בכתב האישום, נגרמה באופן ישיר על ידי המשיב, אם כי אין ספק שלולא ברח, זו הייתה נמנעת. לא מצאתי עדות להתנהגות אלימה של המשיב מלבד התנגדות קלה למעצר, אשר גם בה אין כדי לבסס חשש להימלטות.

בנסיבות אלה, ראיתי לנכון לדחות את ערר התביעה. המשיב יוכל להשתחרר בהפקדת 5,000 ₪ ובעמידה ביתר התנאים שנקבעו על ידי ביהמ"ש קמא.

ניתנה היום, 03 ביוני 2015, ט"ז בסיוון התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

נשיא