ע"מ 1958/16, התביעה הצבאית נ' ג'מאל מוחמד מחמוד חרדאן

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, והחזקת דברים חשודים באופן סביר להיות גנובים. על פי התיאור שבכתב האישום, בתאריך 19.03.16, קיבל המשיב ברשותו רכב שנגנב לילה קודם לכן בירושלים ונהג בו לכיוון יריחו. כאשר הגיע למחסום של המשטרה, נהג המשיב באופן מסוכן, עקף את הרכבים שעמדו בפני המחסום, פרץ את המחסום, עלה על מדרכה ונסע נגד כיוון התנועה לכיוון יריחו. בשלב מסוים, כאשר המשטרה רודפת בעקבותיו, נאלץ המשיב לעצור עקב קלקול ברכב ונעצר על ידי השוטרים תוך שהוא מנסה להתנגד למעצרו.

בית המשפט קמא שדן בבקשה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, החליט לשחרר את המשיב למרות קביעתו כי התנהגות המשיב היא התנהגות מסוכנת, שרק בנס לא גרמה למותם של מספר אנשים.

החלטת השחרור, לוותה בתנאים של הפקדה כספית בסך 30,000 ש"ח, ערבות צד ג' בסך 25,000 ₪ ומניעת המשיב מנהיגה עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

בטיעון בפניי, טענה התביעה הצבאית את הטענות אותן פירטה בערר בכתוב, והדגישה את המסוכנות הנובעת מהתנהגותו של המשיב על הכביש, וביקשה לקבל את הערר תוך שהיא מציגה מספר מקרים בהם נעצרו נאשמים במעצר עד תום ההליכים בגין נהיגה פרועה מלווה במרדף באזור.

הסנגור המלומד טען כי מדובר באדם צעיר באין לו עבר פלילי אלא רק עבר תעברותי, וכן הוסיף כי המשיב לא ידע שהרכב גנוב והעובדה שברח מהשוטרים, נובעת מכך שקיבל שיחת טלפון זמן קצר לפני כן, הבין שהוא נוהג ברכב גנוב ולפיכך, נכנס ללחץ מיידי.

לטעמי, השאלות הרלוונטיות לצורך קבלת החלטה בערר זה, הן:

1. האם המשיב מסוכן לציבור.
2. האם יש חשש סביר שלא יתייצב להמשך משפטו.
3. האם קיימת חלופה מתאימה שאיננה מעצר לצורך הבטחת שתי הנקודות הראשונות.

עיינתי בהחלטות שהוצגו לעיוני, בעניינו של רביע כואזבה, 3266/14, ואין הוא דומה לעניינו, שכן התנהגותו של העורר שם הייתה חמורה יותר. גם בעניינו של ואליד עוואד, 1616/13, קיים שוני בכך שהעורר שם אילץ רכבים לסטות מדרכם, ובכלל כל האירוע היה כשהוא נוהג ללא רישיון. לעומת זאת, ע"מ 1169/15, מוחמד עמלה, האירועים דומים למקרה הנידון בפניי, אך שם מדובר היה במשיב בעל עבר פלילי בעבירות דומות שגם יריות אזהרה שנורו באוויר, לא הובילו לעצירתו. סיכומו של דבר לעניין "התקדימים" שהוצגו לי, אין בהם כדי ללמד, מטבע הדברים, על המקרה שבפניי.

אין לי ספק כי המשיב הוא עבריין תעבורה המסוכן לציבור. ראייה לכך הן הרשעותיו הקודמות בעבירות תעבורה חמורות, והתנהגותו נשוא כתב האישום. יחד עם זאת, השאלה הינה האם במגבלות שהוטלו עליו על ידי בית המשפט קמא ניתן להניח כי לא ינהג וכי יתייצב להמשך משפטו. כך שמצד אחד עומדת ההלכה שאדם שטרם הורשע איננו אמור להיות במעצר, ומצד שני, יש ספק בעניין מסוכנותו עד לסיום משפטו.

באיזון של כל השיקולים שציינתי, אני סבור כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא, ולפיכך, אני דוחה את ערר התביעה. יחד עם זאת, אני מורה להחמיר את תנאי השחרור כך שסכום ההפקדה במזומן יעמוד על 50,000 ₪, מס' שובר 0105313514. לפיכך, ישוחרר המשיב באותם תנאים שקבע בית המשפט קמא, למעט הגדלת סכום ההפקדה ל- 50,000 ₪.

ניתנה והודעה היום, 26 באפריל 2016, י"ח בניסן התשע"ו, בנוכחות המשיב, ב"כ המשיב והתוב"ץ.