ע"מ 1934/16

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו שלוש עבירות של סחר ברכב או בחלק גנובים, לאחר שבפשיטה שנערכה ביום 2.3.16 על עסקו, נמצאו קבינות, שלדות ומנועים של שלוש משאיות גנובות שונות. האחרונה שבהם נגנבה פחות משבוע קודם לכן.

העורר עצמו לא הכחיש כי הוא עוסק בסחר בחלקי רכב למטרת גריטה, וכי החלקים האמורים אכן היו ברשותו. לטענתו, לגבי חלקים השייכים למשאית אחת, קיבל אותם מאדם ישראלי, ועליהם שילם במזומן. הוא לא ידע למסור פרטים נוספים על אותו אדם ואף לא היו בידו מסמכים כלשהם המלמדים על העסקה הנטענת. לגבי החלקים השייכים לשתי משאיות אחרות, טען כי רכש אותם במכרז של הרש"פ, אם כי גם לגביהם לא ידע למסור מסמכים כלשהם בדבר עסקאות אלה.

בערר המכוון נגד החלטת בית משפט קמא לעצור את המשיב עד תום ההליכים, נטען כי אין כל סיבה שלא לקבל את הסבריו של העורר לגבי קיום העסקאות. לכל היותר ניתן לומר כי טעה בכך שלא ערך חוזים כתובים אך לא מעבר לכך, ולא הייתה סיבה כלשהי שהיה עליו לחשוד כי המדובר בחלקי רכב גנובים. עוד נטען כי בכל מקרה עניין לנו בעבירות רכוש, שלא בוצעו בחבורה או בתחכום יתר, ומכאן כי אין הצדקה להורות על מעצר ללא חלופה.

התביעה השיבה כי היקף הפריטים, העובדה כי אחת המשאיות נגנבה מספר ימים קודם לכן, כמו גם העובדה כי מחוות דעת מז"פ עולה כי מספרי הזיהוי על חלקי רכב אלה הושחתו בחלקם, מלמדים כי העורר אינו סוחר תמים כפי שהוא טוען, ומכאן כי ישנה הצדקה למעצרו עד תום ההליכים.

דיון והכרעה

אין מחלוקת ממשית בדבר החזקתו של העורר באותם חלקי רכב גנובים. לטענתו, יש לו הסברים טובים, שכן הוא רכש אותם בדרך לגיטימית. חוששני שאין בידי לקבל את הסבריו הדחוקים של העורר.

העורר מנהל עסק. במסגרת עסק זה, לדבריו שלו, הוא רוכש חלקי רכב שונים. על פניו, הוא החזיק חלקי רכב גנובים, שמספריהם מושחתים, ללא כל אסמכתא כי ביצע לגביהם עסקה לגיטימית כלשהי. העובדה כי הוא אפילו לא מסוגל למסור פרטים לגבי מי מכר לו את חלקי המשאית שנגנבו מספר ימים קודם לכן, אומרת דרשני. הסבריו אינם משכנעים. יתר על כן, אין המדובר בפריט אחד, אלא במספר פריטים, באופן המלמד על כך שזהו עיסוקו. במצב עניינים זה, הנסיבות מקימות חזקה עובדתית כי העורר רכש חלקים אלה בידיעה ברורה כי הם גנובים. מכאן כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לו.

כבר קבעתי בעבר, שיש לראות ככלל את הסוחרים בכלי רכב או בחלקי רכב גנובים כבעלי חומרה גבוהה יותר מאלה העוסקים "רק" בגניבת כלי הרכב (עד"י 1616/12 התביעה הצבאית נ' שאור (פורסם בנבו, 25.6.2012). מכאן גם עולה עילת מעצר של מסוכנות ושל חשש להימלטות מאימת הדין. באשר למסוכנות, ובהתאם להלכת פרנקל (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268) קמה בעניינו של המערער מסוכנות לנוכח היקף המעשים והיותו גורם משמעותי ב"תעשיית גניבות הרכב". בנוסף קיים חשש ממשי להימלטות מאימת הדין. העורר מתגורר בשטח A. יכולת האכיפה בשטחים אלה אינה גבוהה, וקיים חשש משמעותי כי העורר יעדיף להפקיד את ממונו על מנת להימלט מהעונש לו הוא צפוי אם יורשע (השוו עד"י 3335/14 התביעה הצבאית נ' קואסמה (פורסם בנבו, 13.1.2015)). הצטברות שתי העילות גם יחד, מצדיקות במקרה זה את הנקיטה במעצר ללא חלופה.

לנוכח קיומן של ראיות לכאורה, ומשקיימות עילות מעצר של מסוכנות וחשש להימלטות מאימת הדין, דין הערר להידחות וכך אני מורה.

ניתנה היום, 3 במאי 2016, כ"ה בניסן התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: