ע"מ 1857/15 גהאד עבד אלסלאם עבד אלקאדר עגלוני נ' התביעה הצבאית

נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו החזקה של כלי נשק מסוג אם-16 ומסוג מקלע 300 סמוך למעצרו. בקשת התביעה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו התקבלה, ומכאן הערר שלפניי.

המחלוקת בין הצדדים במקרה זה נסובה על שאלת קיומן של ראיות לכאורה. אין מחלוקת כי המשיב מופלל בעדותו של סלים רג'בי. דא עקא, לטענת ההגנה, לסלים יש אינטרס מובהק להפליל את העורר, שכן בין משפחותיהם ישנו סכסוך דמים שעד כה גבה לא מעט קורבנות, ויתר על כן, סלים אף מואשם בבית המשפט המקומי בחברון בעבירת רצח כאשר העורר הינו אחד העדים נגדו.

עוד טען הסניגור כי אנשים נוספים שהופללו על ידי אותו סלים בעבירה דומה, שוחררו ממעצרם לאחר שהתקבלה הטענה בדבר כרסום ראייתי הנובע מאותו סכסוך, ועל כן לא צריך להיות דין שונה באשר לעורר.

התביעה השיבה לטענות הסניגור וטענה כי המפליל מתייחס לאנשים רבים, לרבות בני משפחתו, ולא רק לבני משפחת העורר, שלכאורה מסוכסכת עם משפחתו. עוד ציינה התביעה כי העורר עצמו נשאל במשטרה אם הוא מסוכסך עם מישהו, והשיב על כך בשלילה, ומכאן כי טענת הסכסוך הינה טענה כבושה שמשקלה מועט.

התביעה הוסיפה כי השניים האחרים אליהם התייחס הסניגור שוחררו בשל מהות המעשה שהינו חמור פחות, ולא בגלל שנקבע כי אין ליתן אמון בהפללה. עוד הפנתה התביעה לעברו הפלילי של העורר, לו מאסר מותנה בר הפעלה.

דיון והכרעה

הראיה המרכזית נגד העורר הינה עדותו במשטרה של סלים רג'בי. זה מסר עדות מפורטת, הכוללת התייחסות למספר לא מבוטל של אנשים. חלקם ממשפחתו שלו – משפחת רג'בי – וחלקם אנשים שאינם בני משפחתו – לרבות העורר. באשר לעורר מסר סלים כי הוא ראה אותו סמוך למעצרו עם רובה אם-16 ומקלע 300.

אין חולק כי לאמרתו של סלים ישנו חיזוק בדמות עדות של עוואד רג'בי אשר מאשר קניית נשק מסלים, כפי שמסר סלים באמרתו.

על פניו, יש בתשתית זו כדי להוות ראיות לכאורה במידה מספקת.

כאמור, לטענת הסניגור, יש להפחית מאוד ממשקלה של האמרה המפלילה בשל הסכסוך בין חמולת רג'בי לחמולת עג'לוני בחברון. כתימוכין לכך הציג עותק מכתב אישום, שהוגש לטענת הסניגור, נגד המפליל בחברון.

יש לומר כי מכתב אישום זה עולה כי המפליל מואשם יחד עם אחרים בביצוע ירי במסגרת סכסוך חמולות, שגרם למותו של בן החמולה היריבה. יש לומר כי בניגוד לטענת הסניגור, העורר עצמו אינו חלק מעדי התביעה ואינו נראה כקשור לאירוע זה, למעט העובדה כי הוא משתייך לחמולת עג'לוני. בנוסף אציין כי כאשר העורר נחקר במשטרה ונשאל אם יש לו סכסוך עם מישהו, ענה כי אין לו. כאשר עומת באופן מפורש עם הדברים נגדו ונאמר לו כי מפליל אותו סלים רג'בי, ענה כי אינו מכיר איתו. כשנשאל מה האינטרס של סלים להפליל אותו, ענה כי אינו יודע.

על פניו, ובהתאם לתזה של ההגנה, היה העורר צריך להעריך כי בשל הסכסוך בין החמולות מפלילים אותו, אולם כאמור, לא בחר לעשות כן. יש לומר כי הסניגור טען כי סלים רג'בי מוכר בכינוי אחר, סלים קסמו, וכך מכיר אותו העורר, ועל כן לא הבין ולא ידע להתייחס לסלים רג'בי כאל אותו סלים קסמו שהוא מכיר. טענה זו הינה חלשה, מה גם שסלים רג'בי מציין כי הכינוי "קסמו" מתייחס לאביו ולא אליו.

בנוסף, סלים רג'בי מתייחס לאנשים שונים באמרתו. חלקם בני החמולה שלו, והוא מפליל גם אותם, ולא נראה שהוא מכוון את עדותו כלפי בני החמולה היריבה. יתר על כן, נראה כי הוא מנסה לדייק ומתייחס באופן שונה לאנשים שונים ואירועים שונים – לגבי חלקם הוא מציין כי ראה ברשותם נשק, ולגבי אחרים הוא מתאר עסקות של ממש שערכו עמו ונותן פרטים נוספים. לא מצאתי באמרתו דבר שניתן ללמוד ממנו על הטיה מובהקת ורצון להפליל גורם זה או אחר.

סניגורו של העורר התייחס לשני אנשים ששוחררו, אף שהופללו על ידי סלים רג'בי. בחנתי את עניינם ומצאתי כי אין לגזור גזירה שווה לענייננו. השניים בהם מדובר הינם יאסין רג'בי ונזמי עאשור. יאסין רג'בי הופלל בקניית אקדח. עם זאת, מתיקו של יאסין שהובא לעיוני עולה כי בנו של יאסין נעצר על ידי הרשות הפלסטינית בטענה להחזקת אקדח. נאמר ליאסין כי אם הוא רוצה שבנו ישוחרר, עליו להסגיר את האקדח. מאחר שלא היה לו אקדח, חרף אותם חשדות, הלך וקנה אקדח על מנת שיוכל להעבירו לידי שוטרי הרש"פ וכך לשחרר את בנו. עניין זה כמובן "צובע" את האירוע באופן שונה לחלוטין ומקהה במידה רבה את המסוכנות.

לגבי נזמי עאשור ההפללה התייחסה לכך שסלים ראה אותו מחזיק ברובה ויורה יריות שמחה לאחר שעבר מבחנים. נקבע בערר המעצר בעניינו (ע"מ 1987/15) כי אין המדובר בהחזקה קלאסית של רובה אם-16, ועל כן נקבע כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

משהגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה ומשקל ראיות אלה הינו מספיק לצורך הליך זה, אין מנוס מלהורות על מעצר. על פניו החזקה של נשק התקפי מלמדת על מסוכנות.