ע"מ 1832/15 התביעה הצבאית נ' עודי עלי חוסין ג'בארין

הרקע

נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של יידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון ביחד עם אחרים, במהלך אירוע שהתרחש ב- 17/4/15. לפי כתב האישום, חלק מן האבנים פגעו בחיילי כוח  צה"ל.

בבית המשפט קמא ביקשה התביעה לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו. כב' השופט סא"ל עמי נבון דחה את הבקשה והורה לשחרר את המשיב, אם יפקיד 5,000 ₪, יתייצב מדי יום ג' בתחנת משטרת חברון, יחתום על ערבות עצמית של 15,000 ₪ ויחתים ערב צד ג' על ערבות בסך 20,000 ₪. הנימוק העיקרי לשחרור מן המעצר היה קושי בזיהויו של המשיב בידי עדי התביעה. כפי שציין השופט הנכבד, אחד העדים התבטא כי זיהה את המשיב ב- 99 אחוז, ועד אחר אמר כי הוא "חושב שזה הוא" אך לא בטוח בכך. בנסיבות אלה סבר השופט קמא כי התשתית הראייתית נחלשה ומצדיקה הסתפקות בחלופת מעצר.

על החלטה זו הוגש ערר התביעה.

טיעוני הצדדים בערר

בדיון בערר טען התובע, שקריאה של כלל הראיות בתיק אינה מותירה ספק, כי המשיב הוא שהשליך את האבנים לעבר החיילים. עדי התביעה זיהו חשוד לפי לבושו – ג'ינס כחול ו"קפוצ'ון" בצבע תכלת – ורדפו אחריו אל תוך מטע, ולאחר מכן אל בית שאליו נכנס. החיילים מצאו את המשיב בבית בנסיבות חשודות ביותר, כשהוא מתנשף ומזיע, וה"קפוצ'ון" מונח לידו על הרצפה. הסבריו לא היו משכנעים ולכן נעצר. לטענת התובע, גם אם ניתק קשר העין לזמן קצר, וגם אם עדי התביעה לא אמרו שהם בטוחים לחלוטין שהמשיב הוא שיידה את האבנים, עדיין אפשר לקבוע, כי יש ראיות לכאורה שמשקלן לא נפגם במידה משמעותית. לאור הסיכון שיצר המשיב לשלום החיילים, יש הצדקה לעצור אותו עד תום ההליכים.

הסנגור  המלומד טען, כי הראיות חלשות וזיהויו של המשיב שגוי, משתי סיבות נפרדות: העדים ראו את המשיב ממרחק רב, ולא זיהו את פניו אלא את לבושו בלבד; פרטי לבושו לא היו ייחודיים במידה שתאפשר לקבוע שהזיהוי ודאי. הסיבה השנייה היא, שהמשיב הוא אדם בוגר, קצין ברשות הפלסטינית, שעבר ניתוח במפשעה כ-10 ימים לפני מעצרו. הסיכוי שהוא השליך אבנים ונמלט בריצה תוך טיפוס על חומה – אינו גבוה. הסנגור גיבה את טיעונו זה במסמכים רפואיים על הניתוח שעבר  המשיב. לאור זאת ביקש הסנגור להותיר על כנה את החלטת בית המשפט קמא.

דיון והכרעה

התשתית הראייתית כוללת אמרות של ארבעה עדי תביעה:

החייל ניר יוסף קבסה – מסר באמרתו כי ראה חמישה צעירים שהשליכו אבנים ושרפו דגל ישראל. הם התקרבו עד למרחק של כ- 50 מטרים. כשהגיעו למקום ג'יפים של מג"ב החמישה החלו לברוח. החיילים כיוונו את אנשי מג"ב אל החמישה שברחו. לאחר מספר דקות שמע בקשר שנעצר חשוד. כשהובא בפניו זיהה העד את המשיב "ככל הנראה כאותו אחד שזרק לעברנו את האבנים". הוא הסביר כי זיהה את המשיב "לפי מבנה גוף ופרטי לבוש", כלומר הקפוצ'ון התכלת ומכנסי הג'ינס, ולפי שערו. העד הודה כי לא זיהה את פניו של המשיב, ולכן אין הוא בטוח במאת האחוזים כי המשיב הוא העבריין. בסוף אמרתו ציין העד, כי אחת האבנים פגעה בחזהו, אך הוא לא נפצע.

החייל עידן ברמי – מסר באמרתו כי בעקבות דיווח על יידוי אבנים הגיע למקום וראה אדם בורח ונכנס למטע סמוך. החשוד לבש ג'ינס כחול וקפוצ'ון תכלת. העד הלך לכיוון הבית שליד המטע, ושמע אישה צועקת בערבית. החשוד טיפס על סורגי הבית אל הקומה השנייה, ושם התחבא בין חבלי כביסה. העד טיפס גם הוא בעזרת הסורגים, אך כשהגיע לקומה השנייה החשוד לא היה במקום. היציאה היחידה מן המרפסת הייתה לתוך הבית. העד דפק בדלת וכשפתח לו אדם מבוגר, שהזדהה כאביו של החשוד, הוא נכנס לבית ומצא את החשוד עומד לבוש גופיה, ועל הרצפה לידו היה מונח הקפוצ'ון התכול. החשוד נראה מתנשף כמי שסיים זה עתה לרוץ. החשוד נעצר וזוהה על ידי תצפית של צה"ל כמי שהשליך אבנים.

שוטר מג"ב ריזק סעיד – מסר באמרתו כי ראה אדם רץ לכיוון בית, לבוש חולצה כחולה "קפוצ'ון" וג'ינס כחול. כשהעד שחיפש את החשוד בקרבת הבית שמע אישה קוראת למישהו לברוח. חברו של העד אמר לו כי החשוד טיפס למרפסת של הבית, והשניים טיפסו אחריו. הם דפקו על דלת המרפסת, אביו של המשיב פתח להם ואמר "הוא לא עשה כלום, הוא עבר ניתוח". המשיב היה בחדרו לבוש בגופיה, וחולצת הקפוצ'ון הייתה מונחת לרגליו על הרצפה. כשלקחו את המשיב אל החיילים, הם אישרו כי הוא  האדם שהשליך אבנים לעברם.

החייל רז ברוורמן – מסר באמרתו המשטרתית כי ביום האירוע ראה חמישה צעירים שורפים את דגל ישראל וזורקים אבנים. כשהתקרבו למרחק של כ- 30 מטרים מן הכוח הגיעו האבנים עד לחיילים. כשהגיע למקום כוח מג"ב החמישה ברחו והעד איבד קשר עין עימם. כחצי שעה מאוחר יותר הביא כוח מג"ב עצור למקום, והעד זיהה אותו כאחד מבין מיידי האבנים. הוא זיהה את המשיב לפי לבושו – ג'ינס כחול וחולצה בצבע תכלת – ולפי מבנה גופו. לשאלת החוקר השיב העד כי הוא בטוח ב- 99% שהמשיב הוא שיידה אבנים, אם כי אינו יכול לזהות את פניו.

המשיב – מסר באמרתו במשטרה כי לא ברח מן השוטרים, אלא ישן בביתו. הוא טען כי כלל אינו יכול לטפס אל הקומה השנייה בביתו משום שעבר ניתוח. עוד טען כי אביו הביא אליו את החולצה התכולה מן הארון, והוא לבש אותה. כשהחוקר הביע פליאה על כך שחולצה כה מלוכלכת הייתה בארון, ענה המשיב כי מדובר בבגד עבודה. המשיב הכחיש את הטענה כי החולצה הייתה על הרצפה וטען כי הייתה תלויה בארון.