ע"מ 1744/16

העורר מואשם בכתב אישום הכולל 18 פרטים. ניתן לחלק את כתב האישום לשלושה חלקים מרכזיים: האחד, שהוא המרכזי בענייננו, נוגע לפרטי האישום הראשון עד הארבעה עשר, ומתייחס לשורה של התפרצויות לבתים שבוצעו במעלה אדומים בתאריכים הבאים: 29.10.15, 24.12.15 (שני בתים שונים באותו לילה), 18.1.16 ו-27.1.16 (שלושה בתים שונים באותו לילה). במהלך התפרצויות אלה נגנב רכוש מסוגים שונים, לרבות מכשירי טלפון סלולרי ומחשבים ניידים. החלק השני עניינו פרטי אישום חמישה עשר וששה עשר, שעניינם הדחה בחקירה, ולפיהם פנה העורר לעדים בתיק החקירה נגדו ופעל למנוע מהם להעיד נגדו. החלק השלישי עניינו פרטי האישום השבעה עשר ושמונה עשר, הנוגעים לעבירות הסתה ותמיכה בארגון עויין שביצע לכאורה העורר ברשת הפייסבוק.

המחלוקת בין הצדדים הינה בעיקרה ראייתית ומשתרעת על פני כל האישומים למעט האישומים הנוגעים להדחה בחקירה המבוססים על הקלטות.

לעמדת התביעה, מספר נדבכים מבססים את חלקו של העורר בכל המיוחס לו:

בנוגע להתפרצויות לבתים, מפרידה התביעה בין האישומים הנוגעים להתפרצויות בתאריכים 29.10.15, 24.12.15 ו-18.1.16 לבין האישומים הנוגעים לאירוע מיום 27.1.16. בנוגע לאירועים המוקדמים, נטען כי נגנבו מהבתים חפצים שונים, לרבות מכשירי טלפון סלולריים שנמצאו לאחר מכן בידי אחרים, ועולה כי הם נמכרו על ידי העורר. באשר לאירוע מיום 27.1.16, נטען כי במסגרת ההתפרצויות לשלושה בתים באותו ערב, נגנבו בין היתר מפתחות לאופנוע, עליו עלה הפורץ והחל לנסוע עמו. כשנתקל בסיור משטרתי, עצר, ספק נפל מהאופנוע, ונמלט רגלית מהמקום. בנתיב בריחתו התגלתה כפפה עליה נמצא הדי.אן.איי של העורר. לדעת התביעה, עניין זה קושר את העורר לאותן התפרצויות, בהעדר הסבר סביר להימצאות די.אן.איי של העורר על הכפפה באותו מיקום. עוד ציינה התביעה כי מספר הטלפון של העורר מאוכן בזמן הרלוונטי במעלה אדומים. באשר לפרופיל הפייסבוק, נטען כי המדובר בפרופיל הכולל את תמונותיו של העורר ושל בני משפחתו, וממספר הטלפון המופיע בפרופיל בוצעו שיחות לבני משפחתו של העורר. התביעה טענה כי הסבריו של העורר להימצאות די.אן.איי שלו על הכפפה אינם מתקבלים על הדעת, כמו גם טענתו כי פרופיל הפייסבוק שלו נפרץ, ועל כן ישנה תשתית ראייתית להוכחת האישומים בעניינו. לנוכח קיומה של תשתית כזו, התביעה סברה כי עילת המעצר במקרה זה הינה ברורה, בייחוד לאור עברו המכביד של העורר, הכולל גם מאסר מותנה בר הפעלה בעבירות רכוש.

גם לשיטת ההגנה ישנה תשתית הקושרת את העורר למכירת ציוד שנגנב מבתים אליהם בוצעה התפרצות, אולם לטענתה, הדבר היחידי שניתן לייחס לו הינה עבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב. לטענת ההגנה, אין כל תשתית אחרת המבססת את האישומים במידה מספקת. אין כל ראיה הקושרת את העורר למספר הטלפון שנטען כי הוא שלו ומאוכן במקום. בנוסף, לעורר הסברים טובים להימצאות כפפה עם די.אן.איי של העורר, וכלל אין ראיה שהפורץ הוא זה שהשאיר את הכפפה במקום בו נמצאה. גם פרופיל הפייסבוק אינו קשור לעורר, שכן הפרופיל מוגדר על שם מוחמד אבו עלי בעוד שמו של העורר הוא מוחמד אבו גאליה, וכאמור, מספר הטלפון שם אינו שלו. בהעדר תשתית ראייתית הקושרת את העורר לעבירות המיוחסות לו, למעט החזקת רכוש החשוד באופן סביר להיות גנוב, וכן לעבירות של הדחה בחקירה, ראוי לנקוט בחלופת מעצר.

דיון והכרעה

כאמור, השאלה הדורשת הכרעה במקרה זה הינה האם ישנה תשתית ראייתית הקושרת את העורר למעשי ההתפרצות המיוחסים לו.

ככלל, למעט בנוגע לעבירות ההדחה בחקירה, ניתן לומר כי קיימת נגד העורר תשתית ראייתית נסיבתית במהותה. אין ראיה ישירה שקושרת אותו לזירת עבירה ספציפית. יחד עם זאת, גם מערכת ראיות נסיבתית יכולה לבסס סיכוי סביר להרשעה (השוו בש"פ 2911/08 שוקרון נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.4.2008)).

המסכת הנסיבתית לה טענה התביעה כוללת שלושה נדבכים עיקריים:

מכירת פריטים שנגנבו סמוך לאחר מועד הגניבה

דגימת די.אן.איי בנתיב הבריחה של הפורץ מיום 27.1.16

איכוני הטלפון של העורר

בטרם אתייחס לכלל אחד מנדבכים אלה, יש לציין כי העורר נמנע מלשתף פעולה עם חוקריו. במבט על ניתן לומר כי גרסתו של העורר התפתחה כל העת, התאימה עצמה למה שהוטח בו, ובשלב מסוים נמנע העורר מלמסור כל גרסה ושמר על זכות השתיקה. אכן, רשאי העורר לשמור על זכות השתיקה, אולם כאשר מצטברת מסכת עובדתית הדורשת כי יינתן הסבר, ובהעדר הסבר לסתור מצידו של העורר, יכול כי יהיה בה די על מנת לבסס תשתית ראייתית לכאורית. כפי שנראה להלן ביחס לאישומים לא מעטים, גם אם לא בכולם, קיימת תשתית ראייתית נסיבתית לכאורית, שלא נמסר לה כל הסבר מניח את הדעת.

מכירת פריטים שנגנבו סמוך לאחר מועד הגניבה

התביעה טענה כי העורר מכר לאחרים טלפונים סלולריים שזוהו בוודאות, בסמוך לאחר מועד הפריצה, באופן המקים "חזקה תכופה". אקדים ואומר כי אף שמכירת הפריטים מקימה חשד כבד, אני סבור כי פער הזמנים בין מועד הפריצה למועד המכירה של הפריטים שנגנבו אינו ברור מספיק ואינו מובהק מספיק. לא ברור אם מדובר במספר ימים או שבועות לאחר מכן. גם בהעדר גרסה מתקבלת על הדעת מצידו של העורר, הראיות הקיימות מלמדות על מכירת רכוש גנוב, ולאו דווקא על מעורבות ישירה של העורר באותן התפרצויות לבתים. מכאן מסקנתי כי נדבך זה לוקה בחסר.

דגימת הדי.אן.איי

ראיה נסיבתית מרכזית הינה הדגימה שנמצאה על כפפה בנתיב ההימלטות של הפורץ מיום 27.1.16. באותו לילה, נפרצו שלוש דירות סמוכות. נלקח רכוש מסוגים שונים, לרבות מפתחות של אופנוע, עמו נסע הפורץ מהמקום. על פי שוטרי הסיור, כאשר הרוכב על האופנוע הגנוב הבחין בהם, הוא זרק את האופנוע, והחל להימלט. השוטר רדף אחריו, אולם ניתק קשר העין, עד שהגיע לגדר תיל עליה מצא כפפה. על הכפפה הזו נמצא די.אן.איי של העורר. על פניו המדובר בראיה נסיבתית שאינה נטולת בעיות, שכן לא ברור בוודאות כי הפורץ הוא זה שהשאיר את הכפפה, וכפי שטען סניגורו של העורר, אף לא ידוע אם לפורץ כלל היו כפפות.

דא עקא, לעורר אין כל הסבר מניח את הדעת להימצאות הכפפה עם דגימת הדי.אן.איי שלו במקום. בתחילה טען במשטרה כי הוא כלל לא עושה שימוש בכפפות ביום יום. לאחר מכן מסר כי הוא עובד במסגריה ועושה שימוש בכפפות מיוחדות לחום. על כף ידו נמצאו סימני פציעה, היכולים להסביר את הימצאות הדי.אן.איי על הכפפה. טענת העורר כי נפל בדיוק במועד הרלוונטי על אבנים ולכן נפצעה ידו, נראית חלשה. אעיר כי אמנם סימן הפציעה הוא ביד שמאל, ואילו הכפפה היא ככל הנראה של יד ימין, אולם לא מצאתי בכך חשיבות רבה, שכן מרבית הכפפות בגזרה זו ניתנות ללבישה בכל אחת מהידיים. כשהוטח בו שנמצאה כפפה עם הדי.אן.איי שלו בזירת העבירה, שמר העורר על זכות השתיקה. כשהוצגה לו בחקירה למחרת היום תמונה של הכפפה שנתפסה, שמר על זכות השתיקה, ולא ניסה לספק הסבר חלופי כלשהו. רק בחקירה שהתקיימה כעבור מספר ימים, העלה העורר את הטענה כי היה במקום עם הכבשים שלו. על פניו גרסה זו נראית בעייתית – ראשית, בשום שלב בראשית חקירתו לא טען כי הוא רועה כבשים, אלא הדגיש כי הוא עובד שעות ארוכות במסגריה. שנית, אזכיר כי בתחילה טען העורר כי כלל אינו נוהג ללבוש כפפות. כשעומת עם דברים שמסר בחקירות קודמות, שב העורר ושמר על זכות השתיקה. כידוע, גרסה כבושה, משקלה מועט, בהעדר הסבר סביר לכבישתה. הסבר סביר לא ניתן במקרה זה. יצויין כי כאשר ניסו החוקרים לקבל מהעורר פרטים על מספר הכבשים שרעה, גובה הגדר, ופרטים נוספים שמי שרועה צאן יכול למסרם, שמר העורר על זכות השתיקה. אעיר כי לא רק כבישתה של גרסה זו ואי מסירת פרטים על העדר שרעה גורעת ממשקלה של הגרסה, אלא טענה זו גם אינה מתיישבת עם תואי השטח התלול של המקום. יתר על כן, כעבור מספר ימים הסכים העורר לומר היכן רעה את הצאן, וכשנלקח להצבעה למקום מסר, כך נטען בפניי, מיקום אחר מזה בו נמצאה הכפפה. באותה הצבעה גם טען כי הפציעה בכף ידו נבעה מגדר התיל בה נתקעה הכפפה בניגוד לטענתו בחקירה קודמת כי נפל על אבנים.