ע"מ 1596/15 התביעה הצבאית נ' מוחמד אמגד מחמוד קועד ואח'

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי יהודה (בפני כב' השופט סא"ל שלמה כץ)

בתיקים מס' 2623+2625/15 מיום 24.03.15

(הערר נדחה בנוגע למשיב 1

הערר התקבל בנוגע למשיב 2)

תאריך הישיבה: 26 במרץ 2015, ו' בניסן התשע"ה.

הרקע

נגד המשיבים הוגשו כתבי אישום, המייחסים להם עבירה של זריקת חפצים לעבר אדם, על כך שביום 15/3/15, בצוותא עם אחרים, יידו אבנים לעבר כוחות הביטחון, בקרבת הכפר קראות. למשיב 1 מחמד קועאד, יוחסה גם עבירה של תקיפת חייל, על כך שבאותו מועד כאשר נאמר לו שהוא עצור, דחף המשיב מחמד בשתי ידיו את מפקד הגדוד שהיה במקום.

בבית המשפט קמא ביקשה התביעה לעצור את המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. כב' השופט סא"ל שלמה כ"ץ דחה את הבקשה. הוא כתב בהחלטתו כי אף שבחומר החקירה יש שלוש אמרות של חיילים הטוענים כי זיהו את המשיבים על פי לבושם, הרי בתמונות שצולמו בזירת האירוע נראה לפחות אדם נוסף אחד הלבוש כמו המשיב מחמד.

הדבר מטיל ספק בנכונות הזיהוי של החיילים. עוד כתב, כי השלמת החקירה באמצעות מזכר ולא באמרה משטרתית מסודרת מהווה עדות שמיעה, ועל כן אין בה חיזוק לראיות התביעה.

לאור כל אלה הורה כב' השופט כ"ץ כי כל אחד מן הן המשיבים יוכל להשתחרר מן המעצר אם יפקיד ערבות של 4,000 ₪.

על החלטה זו הוגש ערר התביעה. כיוון ששני העררים נדונו במאוחד, תינתן גם ההחלטה במאוחד, אף שכפי שאראה, יש שוני בין ענייניהם של שני המשיבים.

טיעוני הצדדים

התובע המלומד טען, כי בית המשפט טעה בשני מישורים: האחד עובדתי, כאשר קבע שזיהויים של שני המשיבים מוטל בספק, והשני מישור משפטי, כאשר קבע שמזכר המתעד שיחה עם עדי התביעה הוא בגדר עדות שמיעה, במקום להתייחס אליו כאל אמרת חוץ של עד. לטענת התובע, אין מחלוקת על כך שביום 15/3/15 היו הפרות סדר בקרבת כפרם של המשיבים, והם נכחו במקום. אין חולק גם על כך ששלושה עדי תביעה מזהים את המשיבים – על ידי תיאור פרטי לבוש ייחודיים שלבשו ואמריה כי נשמר קשר עין רצוף. הם מוסרים שהמשיבים היו דומיננטיים במהלך הפרות הסדר, והשליכו אבנים לעבר כוחות הביטחון. מדובר בראיות לכאורה, המספיקות לשלב זה של ההליך, שכן על פני הדברים אין סיבה לפקפק בראיות אלה, ואם יינתן להן משקל מלא במשפט, בכוחן להוביל להרשעת המשיבים. הספקות בטיב הזיהוי שמנסה הסנגור להעלות – צריכים להתברר במשפט העיקרי ולא בשלב המעצר עד תום ההליכים. השתתפות בהפרת סדר המונית, שמארגניה התכוננו מראש לכך שבמהלכה יהיו פצועים – ואף הביאו למקום צוותי רפואה רבים – השלכת אבנים רבות ותקיפת קצין צה"ל, הם מעשים המקימים עילת מעצר עד תום ההליכים.

הסנגור המלומד לא חלק על כך שהמשיבים נכחו בקרבת הפרות הסדר. אך לטענתו, אין ראיות לכך שהשתתפו ביידוי האבנים. הפגמים בזיהויים של המשיבים כה רבים וכה משמעותיים, עד שיש בהם כרסום משמעותי בראיות התביעה, המצדיק שחרור ממעצר.

לטענת ההגנה, למרות שהעדים מוסרים כי שמרו על קשר עין רצוף עם המשיבים עד מעצרם, הדברים נסתרו בסרטון וידיאו שצולם בזירה בידי החיילים עצמם. המשיבים נעצרו לאחר סיום הפרות הסדר, כאשר ישבו עם קבוצה גדולה של אנשים תחת עץ בראש גבעה. אחד מעדי תביעה עמד בנקודה שממנה לא ניתן לראות את המשיבים ברציפות. המג"ד חי רקח לא הזכיר בעדותו שביצע איגוף של למעלה מחצי שעה, במהלכו לא נשמר קשר עין עם מיידי האבנים. בסרטון נראה חייל אומר שהוא מזהה את "השחור והצהוב" בעוד המשיב 1 לבש חולצה לבנה ואפודה שחורה, והמשיב 2 לבש חולצה לבנה ועליה בגד אדום. בסרטון הוידיאו של התביעה נראה אדם נוסף הלבוש כמו המשיב 1 - בחולצה לבנה ואפודה שחורה, וכן נראים עוד בגדים אדומים, כמו אלה שלבש המשיב 2.