ע"מ 1573/15 מועתז כאמל חליל ורידאת נ' התביעה הצבאית

הרקע

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו 10 פרטי אישום של קבלת חלקי רכב גנובים וסחר בהם. לפי כתב האישום, הוא פירק והחזיק ביחד עם אחיו מחמד 44 חלקי רכב שונים – מנועים, דלתות, מחשבי רכב, תיבות הילוכים – ביודעו שהם גנובים. את החלקים החזיק בארבעה מחסנים בדהריה.

בבית המשפט הצבאי יהודה קיבל כב' השופט סא"ל שלמה כ"ץ את בקשת התביעה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. החלטתו חולקה לשניים: תחילה קבע כי יש ראיות לכאורה הקושרות את העורר למיוחס לו בכתב האישום, וכי גם אם לא הוכחה עבירת סחר בחלקי רכב גנובים, די בראיות הקיימות לקבלת החלקים הגנובים. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים על עילות המעצר, קבע בהחלטה נוספת כי לאור ריבוי העבירות שמיוחסות לעורר, המלמדות כי אין מדובר במעידה חד-פעמית, קמה עילת מעצר, וגם עברו הנקי של העורר לא מקהה את הסיכון הנשקף ממנו.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

טיעוני הצדדים בערר

בפתח הדיון בערר טען הסנגור המלומד, עו"ד נאשף, כי לאור העובדה שהחלטת בית המשפט קמא מנוסחת בקיצור רב והנמקתה חסרה, קשה לדעת כיצד לערור עליה. הוא ביקש להחזיר את התיק לבית המשפט קמא כדי שירחיב את הנמקתו. דחיתי בקשה זו, והצדדים טענו בפניי לגופו של עניין.

הסנגור טען, כי אין תשתית ראייתית מספקת להוכחת האישומים. אין אף ראיה לכך שהעורר פירק כלי רכב; במחסנים נמצאו החלקים כשהם כבר מפורקים. העובדה, שאדם החזיק יותר מחלק רכב אחד או שהחזיק חלקים ביותר ממחסן אחד - אין בה הוכחה לכך שהוא פירק את  החלקים מן הרכב. בית העסק שייך לאחיו של העורר והוא שימש רק כעובד בעסק, ולכן אין לו אחריות לכך שהוחזקו במקום חלקים גנובים. הוא לא אמור לבדוק את חוקיותם של החלקים שאחיו קיבל והכניס למחסני העסק. גם אם נמצאו מפתחות של המחסנים בביתו של העורר אין  בכך ללמד על בעלותו במחסנים. ראשית, כפי שטען העורר בחקירה, בתו התינוקת כנראה הביאה את המפתחות מביתו של האח, המתגורר באותו בניין. שנית, גם אם לעובד בבית העסק יש מפתחות של מחסן – אין פירוש הדבר שהעובד אחראי לחוקיות ההחזקה בתכולת המחסן. עובד במוסך לא צריך לבדוק בעצמו את החוקיות של כל מנוע שמובא למוסך, כשם שעובד בבית מרקחת – שיש לו מפתחות של הארונות במקום - לא צריך לבדוק אם בעל בית המרקחת מחזיק בסמים מסוכנים אסורים.

העורר אמנם לא מסר גרסה שתסביר את הראיות נגדו, אך הדבר נבע מכך שלא רצה להפליל את אחיו, בעל המוסך והמחסנים. האח עדיין לא נעצר.

התובע המלומד טען, כי במקרה זה אפשר לומר שקמה חזקה שהעורר פירק את כלי הרכב וסחר בהם. הדבר נלמד ממספר חלקי הרכב שנמצאו ומן העובדה, שמספר חלקים של אותו רכב הוחזקו במספר מחסנים ולא במקום אחד בלבד. הנטל עבר לכתפי העורר להסביר מדוע נמצאו ברשותו חלקי הרכב הגנובים, והעורר שתק בחקירתו ולא הרים נטל זה.

התובע הסכים כי אין ראיות ישירות ואין עדויות ראייה לכך שהעורר פירק כלי רכב בעצמו, אך הנסיבות – בעיקר ריבוי החלקים הגנובים – מלמד כי פירק את כלי הרכב. את הטענה, כי אחיו של העורר מנהל את העסק לא העלה העורר בחקירתו, והיא עלתה לראשונה מפי הסנגור בדיון. אין לתת לה משקל משמעותי. גם הטענה, כי הילדה בת השנתיים נטלה את המפתחות מבית האח והביאה אותם לביתו של העורר – מופרכת ובלתי סבירה. בנוסף למפתחות קושר גם האח חליל את העורר לאחד המחסנים. כשם שהסנגור מבקש להתחשב בהתנהלות המקובלת באזור בעניין יחסי השיתוף בין אחים ושכנים, יש להתחשב בכך גם בנוגע לעובדים במוסך. אין לדרוש מן המשטרה והתביעה הצבאית להוכיח מי הבעלים ומי המעסיק בבית עסק באזור, לפי הסטנדרטים המקובלים בדיני החברות בישראל. לפי מכלול הראיות ולפי הנהוג באזור, נראה שהעורר מחזיק במחסנים שבהם נמצאו חלקי הרכב הגנובים, ולא שימש עובד בלבד, והעורר לא סתר מסקנה זו.

בתגובה לדברי התובע, הסנגור המלומד ביקש שאדחה את הטענה כאילו הראיות יצרו חזקה, כי העורר פירק כלי רכב וסחר בהם. בנוגע לעילות המעצר טען הסנגור, כי מדובר בעבירות רכוש שאינן חמורות, ומדובר בעורר צעיר שהוא אב לילדים ועברו נקי. לפי פסיקה שהציג בפניי ביקש להוכיח, כי אין סיכון מצידו של העורר ואין חשש להימלטות מן הדין, ולכן אין סיבה לעצור אותו עד תום ההליכים.

דיון והכרעה

התשתית הראייתית

מדוח פעולה של משטרת ישראל עולה, כי בחיפוש המשטרה בביתו של העורר בדהריה נמצא על המקרר צרור מפתחות. העורר טען שמדובר בצרור של בתו בת השנתיים. שלושה מבין המפתחות פתחו את מנעוליהם של שלושה מחסנים, המצויים מספר עשרות מטרים מן הבית. מחסן רביעי נפרץ על ידי חיתוך השרשרת שנעלה אותו. בתוך המחסנים נמצאו חלקי רכב רבים, שעל חלק מהם נמצאו כתובות בעברית, חלקם נשאו סימני זיהוי של מוניות ישראליות, וסימני הזיהוי של אחד מהם היו מושחתים. המשטרה תפסה חלק מן החלקים שנמצאו במקום. בבדיקת מז"פ נמצא כי 44 מבין החלקים שנתפסו שייכים לעשרה כלי רכב שנגנבו בישראל.