ע"מ 1503/16 אבראהים עלי אבראהים גהאלין נ' התביעה הצבאית

זהו ערר הסנגוריה על החלטת ביהמ"ש קמא לדחות בקשה לעיון חוזר בשאלת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו שלוש עבירות של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, לפיהן במועדים שונים בחודשים אפריל ומאי 2015 וינואר 2016, יצא מהאזור ללא היתר ושהה באזורים שונים של העיר ירושלים.

ביהמ"ש קמא קיבל את בקשת התביעה למעצר עד תום ההליכים, תוך שהוא דוחה את הטענה שלעורר היה אישור לצאת מתחומי האזור.

ערר הסנגוריה על החלטת ביהמ"ש קמא, נדון בפני בימ"ש זה (ע"מ 1221/16 מיום 09.02.16). במהלך הדיון בערר, הסתבר, כי אכן, למשפחת העורר ולעורר עצמו, אישור לצאת מתחומי האזור, לצורך שהייתו בביתו, הנמצא בצד הישראלי של מחסום שועפאט- ענתא, בסמיכות למחסום. יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש כי העורר הפר לכאורה את תנאי האישור הנ"ל ומעל באמון שניתן בו. בשים לב לאמור ולאור עברו המכביד של העורר, שהורשע פעמיים בגין עבירה דומה, ואף נתפס והוזהר פעמים נוספות, דחה בימ"ש לערעורים את עררו.

ביום 21.02.16, הגיש הסנגור בקשה לעיון חוזר, במסגרתה חזר על טענתו העובדתית כי העורר לא שהה מחוץ לביתו. הסנגור הוסיף כי בשל חלוף הזמן מאז נעצר עד תום ההליכים, מבלי שהתקדם הדיון, יש מקום לעיין מחדש בשאלת המעצר.

ביהמ"ש קמא דחה, כאמור, את הבקשה, תוך שציין כי חלפו 12 ימים בלבד מאז ניתנה החלטת ביהמ"ש לערעורים, ואין בתקופה זו כדי להוות נסיבה חדשה לשינוי ההחלטה.

מכאן הערר הנוכחי, במסגרתו חזר הסנגור ופירט את הנסיבות הייחודיות של העורר, הרשאי להיכנס לתחומי הקו הירוק, לנוכח מגוריו בו. הסנגור חזר והכחיש, בשמו של העורר, כל הפרה של תנאי האישור לשהות בביתו. הסנגור הוסיף כי מרשו צפוי לנהל משפט הוכחות וכי הותרתו במעצר עד תום ההליכים מסכלת אפשרות זו, שכן העונש לו הוא צפוי, אם יורשע, משתווה ואולי אף נופל מימי מעצרו.

מנגד, טענה התביעה כי לא הייתה עילה לעיון חוזר, שכן חלף זמן מועט מאז ניתנה החלטת המעצר. לדעת התובע, לנוכח עברו של העורר והעובדה כי היה מעורב בשלוש עבירות שונות, הוא צפוי לעונש העולה בהרבה על ימי מעצרו. לבסוף, ציין התובע כי גם ההגנה תרמה לעיכוב ההליכים, כאשר הסנגור לא התייצב לדיון שנקבע להקראת כתב האישום.

עם תום העיון בטיעוני הצדדים, מגיע אני למסקנה כי לא בשלו התנאים לסטות מהחלטת המעצר עד תום ההליכים שניתנה על ידי בימ"ש זה.

אמנם, מן הראוי שתיקים מעין אלו, בהם הנאשם אינו צפוי לעונש מאסר ממושך אם יורשע בדינו, יתנהלו במהירות. יחד עם זאת, בעניינו נקבעה הקראה שמונה ימים אחרי מתן החלטת המעצר, תקופה סבירה בהחלט, ויש להצטער על כך שהסנגור לא התייצב לדיון האמור, או לחילופין ביקש שבמועד הנוסף שנקבע כבר יישמעו הוכחות.

להתרשמותי, בירור אשמתו של העורר אינו מצריך יותר מישיבת הוכחות אחת, כך שניתן לצפות שההליך יסתיים במהירות. מאידך גיסא, אם יורשע העורר, הרי שלנוכח נסיבותיו, ובמיוחד העובדה כי לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות זהות, צפוי הוא למספר חודשי מאסר לריצוי בפועל.

לנוכח האמור, מגיע אני למסקנה כי תקופת המעצר עד כה אינה בלתי מידתית וכי אין היא מקימה כשלעצמה נסיבה חדשה המצדיקה את שחרורו של העורר.

הערר נדחה בהתאם.

יחד עם זאת, הנני חוזר על הצעתי לסנגור להגיש בקשה להקדמת הדיון ולשמיעת הוכחות כבר בדיון הבא.  

ניתנה היום, 09 במרץ 2016, כ"ט באדר א' התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.