ע"מ 1482/16

המשיב מואשם בבית המשפט יהודה בעבירות של החזקת רכוש החשוד כגנוב וסחר ברכב גנוב. תחילה נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, אך בהחלטה מיום 16/9/15 קיבלתי את עררו של המשיב, והוריתי לשחררו ממעצר. התנאים לשחרורו כללו הפקדת ערבות בסך 50,000 ₪, וחתימת שני ישראלים על ערבות צד ג' של 15,000 ₪ כל אחד. תנאי נוסף היה מסירת מספר טלפון שבאמצעותו אפשר יהיה לזמן את המשיב למשפטו, וקבעתי שזימון באמצעות הסנגור ייחשב זימון כדין. לבסוף ציינתי, כי המועד הראשון להתייצבותו של המשיב למשפט הוא 6/10/15. ההחלטה ניתנה בנוכחות המשיב ובא כוחו.

לאחר מספר ימים התברר, כי המשיב אינו מסוגל להפקיד ערבות של 50,000 ₪ והיא הופחתה ל- 25,000 ₪. המשיב הפקיד את הסכום והשתחרר ממעצר.

המשיב לא התייצב למשפטו. סנגורו הודיע לבית המשפט כי אינו מצליח ליצור קשר עם המשיב, וביקש להשתחרר מן הייצוג. הערבות שהפקיד המשיב חולטה, ההליכים בעניינו הותלו, והוצא נגדו צו הבאה. המשיב נעצר במהלך פעולה יזומה של כוחות הביטחון, ביום 29/2/16.

התביעה ביקשה לחדש את  ההליכים נגד המשיב ולעצור אותו עד תום ההליכים. בבית המשפט קמא הורה כב' השופט רס"ן חיים בלילטי על חידוש ההליכים נגד המשיב, אך דחה את בקשת המעצר. הוא אמנם לא קיבל את טענותיו של המשיב כאילו סנגורו הקודם לא הודיע לו על מועד הדיונים, אך למרות זאת מצא לנכון לשחרר את המשיב ממעצר, בתנאי שיפקיד מחדש סכום של 30,000 ₪ (בנוסף לסכום שכבר חולט), ויעמוד בקשר עם סנגורו מדי שבוע כדי לברר את מועדי הדיונים הבאים.

על החלטה זו הוגש ערר התביעה. לטענתה, לאחר שמעל המשיב באמון שניתן בו על ידי בית המשפט, לא התייצב לדיונים בעניינו, והיה צורך לשלוח את כוחות הביטחון במיוחד כדי לעוצרו מחדש, אין לתת בו אמון מחודש, אלא יש לעצור אותו עד תום ההליכים נגדו. התביעה ציינה, שסנגורו הקודם של המשיב הודיע לבית המשפט כי לא הצליח ליצור קשר עם המשיב, מספר הטלפון שמסר המשיב לא היה מחובר, וגם הערבים הודיעו כי אין הם מצליחים ליצור קשר עם המשיב.

מונה למשיב סנגור חדש מטעם בית המשפט, עו"ד אבו סנינה.

המשיב והסנגור החדש טענו, כי המשיב התייצב לדיון הראשון במשפטו – דבר העומד בסתירה לטענות התביעה בכתב – אך טעה לגבי מועד הדיון השני, והתייצב בבית המשפט ביום הלא נכון. לאחר מכן התגלעו חילוקי דעות בין המשיב לבין סנגורו הקודם, ולמרות שהמשיב התקשר לסנגור, הוא לא אמר לו שיש מועד חדש לדיון אלא שיודיע לו כשיהיה מועד כזה. מאז ניתק הקשר בין המשיב לסנגורו הקודם. עוד טען הסנגור כי לא נוצר שום קשר בין המשטרה לבין הערבים, ולכן אין לקבל את טענת התביעה כי נעשה ניסיון לזמן את המשיב באמצעות הערבים.

לבקשתי, הגיש הסנגור תצהירים של סנגור קודם, עו"ד ג'מאל חמד, ושל שני הערבים, על הקשר שלהם עם המשיב. הסנגור מסר כי לא הצליח ליצור קשר עם המשיב כדי להודיע לו על מועד הדיון; ראוי לציין, כי מדובר בעו"ד ג'מאל חמד, שלא ייצג את המשיב בזמנים הרלוונטיים, אלא הופיע בהתנדבות בדיון, שנערך לאחר שהמשיב כבר נעצר בפעם השנייה. כלומר, כלל לא הוגש תצהיר מטעמו של הסנגור הרלוונטי, שעמו אמור היה המשיב להתקשר כדי לברר מהם מועדי הדיונים. למעשה, הגשת תצהיר זה היא צעד לא רלוונטי, שעשוי להטעות, וראוי היה לסנגור להימנע ממנו. הערבים מסרו בתצהיריהם כי לא היה שום קשר בינם לבין המשטרה או התביעה ואיש לא שאל אותם דבר בעניינו של המשיב.

מנגד, העבירה התביעה התייחסותה לבית המשפט, ולפיה בדיקה של מספרי הטלפון של הערבים העלתה שהם אינם זמינים. עוד ציינה, כי אפילו בא כוחו הקודם של המשיב לא הצליח ליצור עמו קשר, ולכן ברור מדוע גם התביעה ובית המשפט לא הצליחו לזמנו לדיונים החדשים.

למרבה הצער, התצהירים שהציג בפניי הסנגור אינם רלוונטיים כלל, ואינם כוללים עובדות שיצדיקו את היעדרותו של המשיב מן הדיונים במשפטו. ההיפך הוא הנכון. עולה מהם כי המשיב לא היה בקשר גם עם סנגורו החדש, ולכן אי אפשר היה להודיע לו אם יש דיון חדש בעניינו.

הצהרתם של הערבים, כי המשטרה לא יצרה עמם קשר מתיישבת יפה עם טענת המשטרה, כי לא היה מענה במספרי הטלפון שמסרו, גם בעבר וגם בימים האחרונים.

מכל מקום, האחריות לברר מתי מועד הדיון הבא מוטלת על הנאשם, ולא על איש מלבדו. גם אם נכון הדבר שהמשיב הגיע לבית המשפט בתאריך שגוי, אין בכך כדי לפטור אותו מלברר עד תום מהו מועד הדיון הבא. גם לפי דבריו של המשיב, הוא הגיע לבית המשפט יומיים לפני מועד הדיון הנכון, כלומר יכול היה לברר ולתקן את טעותו יומיים אחר כך. אם לא הצליח ליצור קשר עם סנגורו, או שסנגורו אמר לו שיודיע לו על מועד חדש, צריך היה לחזור ולהתקשר לסנגור או להתקשר לבית המשפט ולברר בעצמו.

לסיכום, לא הוצג בפניי הצדק סביר להיעדרותו של המשיב מן הדיונים במשפטו.

נאשם שלא עמד בתנאי שחרורו ממעצר, לא התייצב בבית המשפט, ניתק את  הקשר עם סנגורו, ולא עשה צעד סביר כלשהו כדי לברר מהו המועד הבא לדיון במשפטו, מעל באמון שניתן בו. בדרך כלל, אם לא חל שינוי משמעותי בנסיבות, ובהעדר נימוק יוצא דופן המצדיק התחשבות מיוחדת, אין מקום לתת בנאשם כזה אמון פעם נוספת. זאת, בייחוד במציאות באזור, כאשר המחיר של הבאתו של המשיב לדיון הוא סיכון שלומם של חיילים ושוטרים בהכנסתם אל תוך שטחי הרשות הפלסטינית העוינים.

לאור זאת, לא היה זה נכון להורות על שחרורו של המשיב ממעצרו בפעם השנייה, בוודאי לא באותם תנאים, שכבר הוכח כי אין בכוחם לגרום למשיב להתייצב למשפט.

אני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.