ע"מ 1478/16 ת',ע"מ 1479/16 ס',ע"מ 1479/16 ס' התביעה הצבאית נ' אוסיד אחמד מחמוד עמארה

רקע

המערער הואשם בעבירות שעניינן יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, לרבות השתתפות באירוע ביום 16.7.15 במהלכו הותקפה עמדת פילבוקס צבאי על ידי קבוצה מאורגנת, והחיילים נאלצו להשתמש באמצעים לפיזור הפגנות על מנת להדוף את אותם האנשים.

הראיה המרכזית, שסביבה נסוב עיקר הדיון בערר, הינה אמרותיו המשטרתיות של עז אלדין תמימי (להלן – המפליל). אמרות אלה, המתייחסות למספר מעורבים, עמדו במוקד הדיונים בנוגע לנאשמים נוספים.  בע"מ 2935/15 התביעה הצבאית נ' תמימי, נדחה ערר התביעה בנוגע לשחרור המשיבים, שכן המפליל התייחס לאירוע נוסף, בו הפליל אדם אחר שלכאורה היה עצור באותו מועד. לנוכח זאת, נקבע כי קיימת באמרות המפלילות חולשה ראייתית, המצדיקה נקיטה בחלופת מעצר. התביעה הצבאית ביצעה בעקבות החלטה זו השלמת חקירה, במסגרתה נחקר המפליל שוב, והתבקשה תשובתו באשר לפער האמור. המפליל מסר הסבר, בו הוא תיקן את המועד אליו התייחס. השלמת חקירה זו עמדה במוקד הדיון בע"מ 3108/15 תמימי נ' התביעה הצבאית. באותו מקרה קבעתי כי השלמת החקירה הינה ראויה ולגיטימית, ויש בה כדי לצמצם את הפגיעה במשקל האמרה המפלילה, ומכאן כי יש בה כדי להוות ראיות לכאורה להוכחת האישומים.

מסתבר כי בכך לא תם העניין, שכן התברר לאחר החלטה זו כי באמרתו של המפליל ישנה בעייתיות נוספת. המפליל טען כי באירוע תקיפת עמדת הפילבוקס נטל חלק אדם בשם שרף תמימי, בעוד שבמועד הרלוונטי הוא לא יכול היה ליטול חלק באירוע מאחר שרגלו הייתה שבורה. בטרם הדיון בערכאה הראשונה, ערכה התביעה השלמת חקירה נוספת, במסגרתה נחקר המפליל שוב והתבקשה התייחסותו לעניין. בתחילה חזר על הגרסה לפיה שרף היה באירוע, ולאחר מכן, כשעומת עם עובדת הרגל השבורה, טען כי ייתכן ששרף היה בתכנון אך לא בביצוע.

למען השלמת התמונה אציין כי אף שהמשיב נעצר בתחילה עד תום ההליכים, הרי בעקבות בקשה לעיון חוזר בשאלת המעצר, הוחלט לשחררו אם יפקיד ערובה על סך 5,000 ₪ ותיחתם ערבות צד ג' על סך 20,000 ₪.

המחלוקת במקרה שלפניי הינה האם בהתפתחויות הראייתיות שהוצגו על ידי ההגנה, יש כדי להוות פגם משמעותי המצדיק את שחרור המשיב, או שמא בהשלמת החקירה די כדי לרפא את הפגם.

טיעוני הצדדים

אקדים ואומר כי אף שהוגש ערר מטעם ההגנה על תנאי השחרור, למעשה ערר זה נזנח על ידה לנוכח הערותיי בדיון, ועל כן הדיון להלן יתמקד בערר התביעה.

לטעמה של התביעה, מאחר שמדובר בראיות לכאורה, ולנוכח הגרסה אותה הציג המפליל, לפיה אישר שוב ושוב את שמסר בחקירותיו הקודמות, ולכל היותר "תיקן" והסביר את הפערים בין גרסתו לבין אי התאמות שעלו, יש הצדקה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. לא היה מקום, לדעת התביעה, לגרוע ממשקל אמרותיו של המפליל, ולהתייחס לממצאי מהימנות, כפי שעשה השופט קמא – דבר שכלל אין מקום לעשותו בשלב הראיות לכאורה.

ההגנה טענה כי הנדבך הנוסף גורע מאמינות גרסתו של המפליל, יוצר קושי ממשי להסתמך על אותה ההפללה, ואין בהשלמת החקירה שבוצעה כדי לאשש את מהימנות המפליל. יתר על כן, ההגנה הוסיפה וטענה כי ישנו טעם נוסף המצדיק את שחרור המשיב, וזה נעוץ בכך שבידי התביעה הייתה אפשרות לאשש או להפריך את אמרתו של המפליל בכל הנוגע לאירוע אחר אליו התייחס. במסגרת האירוע הנוסף, מסר המפליל כי הלך למלא דלק בבקבוק בתחנת דלק מסויימת. תחנה זו מצולמת. ההגנה טענה כי בידי גורמי החקירה הדיסק הרלוונטי הכולל את התיעוד, וניתן באמצעותו לדעת האם המפליל שיקר בנוגע לטענה זו, אם לאו. ההגנה אף הוסיפה כי קיימת גם פרפראזה מחקירתו של המפליל, במסגרתה התבטא שלא בפני אנשי מרות כי כלל לא היה נוכח באירוע הפילבוקס, וגם בכך יש כדי לגרוע מגרסתו.

במהלך הדיון שהתקיים לפניי, הערתי כי ראוי שהתביעה תפעל לבדיקת ראיה שנראית על פניה משמעותית ואובייקטיבית, בין אם עולה ממנה כי המפליל שיקר, וכלל לא הגיע לתחנת הדלק, ובין אם עולה כי אכן היה שם, ויש בראיה זו להוות אישוש ואישור משמעותי לאמינותו. התביעה עשתה כן, ובסופו של דבר הוברר כי הדיסק הכולל תיעוד מצולם אכן נלקח על ידי גורמי החקירה, לצורך שימוש בחקירה אחרת. עוד הוברר כי הדיסק כולל מידע וצילומים מתאריכים שאינם רלוונטיים לאירוע אליו התייחס המפליל, והוא הוחזר לבעליו, כך שלא ניתן לערוך בדיקה מעבר לכך.

ההגנה הוסיפה כי המדובר במחדל ראייתי, המביא לנזק ראייתי, במיוחד לנוכח הפערים והסתירות שעלו מאמרותיו של המפליל.

דיון והכרעה

עניין לנו בהערכת ראיות לכאורה. במסגרת הבחינה הלכאורית, יש לבחון, האם על פניו, יש בראיות פוטנציאל להרשעה, במידה ויימצאו אמינות. יחד עם זאת, אין פירושו של דבר כי לא ניתן לגרוע או למצוא פגמים במשקל הראיות הלכאוריות, באופן המשליך על המסקנה בדבר האפשרות לנקוט חלופת מעצר, והשתלשלות העניינים בפרשיה זו תעיד על כך.

הגרסה הראשונית של המפליל לא תאמה בפרט מסוים אובייקטיבי. די היה בכך כדי ליצור קושי, שהצדיק נקיטה בחלופת מעצר (ע"מ 2935/15). הפגם הזה תוקן, ניתן לו הסבר סביר במסגרת השלמת חקירה שנערכה למפליל. הדבר "החזיר" לאמרה המפלילה את המשקל הלכאורי הנדרש בשלב זה, באופן שאיפשר התבססות על האמרה וקביעה כי קיימות ראיות לכאורה המצדיקות מעצר עד תום ההליכים (ע"מ 3108/15). דא עקא, התברר כי ישנו פער ראייתי נוסף. פער זה הינו משמעותי. הוא מצטבר לתהיות שעלו בעבר. אין דומה מצב בו ישנה אי התאמה אחת שניתן לה הסבר, לשתי אי התאמות המצטברות זו לזו, כשההסבר שניתן לאי ההתאמה השניה נראה דחוק, על פניו. גם התבטאותו בפני מי שאינו איש מרות, יש בה כדי להוות פגם נוסף, גם אם אין בהתבטאות זו כשלעצמה להטות את הכף באופן משמעותי.

במצב בו הפערים הולכים ומצטברים, ובהעדר ראיות נוספות, קיימת חשיבות גבוהה לבדיקה ואישוש חלקים מהעדות המפלילה, מקום בו הדבר אפשרי. במקרה זה, על פניו, ניתן היה לבחון את גרסת המפליל בנוגע לאירוע נוסף, שעל פניו אמור היה להיות מצולם במצלמות האבטחה של תחנת הדלק אליה הגיע המפליל, כך לטענתו.

אמנם, חשוב לומר כי אין חובה על גורמי החקירה להביא בכל מקרה לראיות המקסימאליות, אלא יש צורך בראיות מספיקות, ועל כן, בהינתן משאבים מוגבלים, וכן בשל בעיות הכרוכות בהגעה ובאבטחה, לא כל מחדל חקירתי חייב להיזקף לחובת התביעה. עם זאת, כשמדובר בראיה שהינה יחידה, ובמיוחד בראיה המתגלים בה פגמים ופירכות, ישנה חשיבות רבה יותר לאימותה ולאישושה. העדר אימות ואישוש כאמור, על אף שעל פניו, לא הייתה מניעה לבדוק את מצלמות האבטחה בתחנת הדלק, הינה אכן בעייתית, ויש בה כדי להעצים את החשש מהסתמכות מלאה על אותה אמרה בשלב לכאורי זה.