ע"מ 1421/16 ראאד רסלאן חסן נעאלוה נ' התביעה הצבאית

כתב האישום

לבית המשפט הצבאי יהודה הוגש כתב אישום, המייחס לעורר מספר עבירות, שעניינן עיסוק  בחלקי רכב גנובים. לפי כתב האישום, העורר החזיק בשלושה מחסנים ליד בית משפחתו, ושם פירק, אחסן וסחר בחלקי רכב גנובים. בין היתר הוחזקו במחסנים 13 מנועים, דלתות וחלקי מרכב אחרים שכולם חשודים להיות גנובים מישראל. כמו כן, הואשם העורר בכך שבחמישה מקרים שונים פירק מנועים של כלי רכב ישראליים, שהובאו למוסך שניהל, והכניס במקומם – בלא ידיעת בעלי הרכב - מנועים גנובים, שמספריהם זויפו. בשל כך הואשם בסחר בחלקי רכב גנובים.

בעקבות הגשת כתב האישום ביקשה התביעה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. כב' השופט סרן נעם ברימן קיבל את בקשת התביעה, משום שמצא כי יש "שלל ראיות לכאורה" המכוונות לאשמת העורר, ואילו טענותיו של הסנגור לא הטילו ספק אמיתי בנכונות גרסת התביעה. סחר בכלי הרכב הגנובים מקים עילת מעצר של מסוכנות ואף חשש להימלטות מן הדין, אין בנמצא חלופת מעצר אפקטיבית לעורר, ולכן יש הצדקה למעצרו עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

הטיעונים בערר

בדיון בערר העלה הסנגור מספר סוגיות מעניינות, ואזכיר אותן בקצרה:

1. אין ראיות הקושרות את העורר למחסנים ולחלקי הרכב שנמצאו בהם. המחסנים היו בשימושו של אביו של העורר, אך האב נפטר והעורר לא קיבל ממנו את החזקה במחסנים.  
2. לא ערכו מסדר זיהוי נאות לעדי התביעה שהפלילו את העורר. הזיהוי נעשה רק באמצעות הצגת תמונתו של העורר, ולא במסדר זיהוי תמונות.
3. לפי סעיף 10 לצו בדבר הוראות ביטחון, אין סמכות לדון בעבירות רכוש שנעברו בשטח A או B, אלא אם כן מדובר ברכב שנגנב מישראל. כיוון שאין ראיות לכך שהחלקים שנמצאו במחסנים נגנבו מישראל דווקא ולא הובאו ממקום אחר, אין לבית משפט צבאי סמכות לדון באישום הראשון שבכתב האישום.
4. בהחלפת המנועים שבמכוניות אין משום עבירת "סחר", שכן הוא לא מכר חלקים  גנובים. לכל היותר אפשר להאשימו בהונאה ובמרמה, אך אלו עבירות שנעברו בשטח A, שבו אין סמכות לבית המשפט הצבאי, ואין עילת מעצר.
5. מחומר הראיות עולה האפשרות, שהתקנת המנועים הגנובים במכוניות הישראליות נעשתה על דעת בעלי הרכב, בשל רצונם לחסוך בעלויות התיקון בישראל. לכן, לא תצליח התביעה להוכיח גניבה של המנועים. עדי התביעה הם שותפים למעשה אך בוחרים להטיל את האחריות על כתפיו של העורר, תושב האזור.
6. התיק עתיד להתנהל זמן רב יחסית, שכן עוד לפני שמיעת העדים יידרשו פעולות שונות - כמו הוצאת תעודת חיסיון ובקשה להסרת החיסיון. השארתו של העורר במעצר תפעיל עליו לחץ כבד, שלא יאפשר לו להגן על עצמו כנדרש בתיק מסוג זה.

התובע הנכבד השיב לטיעוני ההגנה, וזו תמצית תשובותיו:

1. בחיפוש בביתו של העורר נמצא מפתח, ובאמצעותו הצליח חוקר משטרה לפתוח מנעול, שנעל את אחד המחסנים, שבהם נמצאו חלקי רכב גנובים. המחסנים נשכרו בידי אביו של העורר, ולא הוחזרו לבעלים גם לאחר שהאב נפטר. זה חיזוק לראיות לפיהן העורר השתמש במחסנים שבהם נמצאו חלקי רכב גנובים.
2. יש עדי תביעה, שראו את העורר משתמש במחסנים לצורך עסקו. מספר לקוחות – שהמנועים הגנובים הותקנו במכוניותיהם – העידו כי היו בקשר ישיר עם העורר. הם מסרו למשטרה את שמו ואת מספר הטלפון שלו, ואף העורר קשר עצמו לעדים המפלילים. לכן, אין בעיית זיהוי אמיתית של העורר, ולא היה הכרח לערוך מסדר זיהוי חי או מסדר תמונות.
3. לפי פסיקה של בית המשפט הצבאי לערעורים, די בכך שהרכב או חלקי הרכב שבהם מדובר, "חשודים" כמי שנגנבו מישראל, כדי להקים סמכות לבית המשפט הצבאי לדון בהם, גם אם העבירות נעברו בשטח A. אין הכרח להוכיח בשלב זה מעבר לספק סביר שהחלקים אכן נגנבו מישראל.
4. עבירת הסחר בחלקי רכב גנובים מתגבשת גם במקרה שבו מקבל החלק לא התכוון לרכוש אותו. די בכך שהמחזיק בחלק הגנוב מעביר אותו לאחר במסגרת העסקה.