סילוק על הסף של ערעור על החלטת מנהל מע"מ שלא לקלוט דו"חות מתקנים

המשיב ביקש לסלק על הסף את הערעור שהגישה המערערת, על החלטת המשיב שלא לקלוט דו"חות מתקנים שהגישה המערערת. 

2. הרקע לבקשה ולערעור הוא כדלקמן:
   • בשנת 1998 רכשה המערערת 9 דירות בבניין דירות באשדוד, וניכתה את התשומות בגינן. המשיב אישר בשעתו את ניכוי מס התשומות, בהסתמך על הצהרת המערערת שהדירות תשמשנה כדירות נופש להשכרה. בשנת 1999 התקשרה המערערת בהסכם עם חברת חי-טל פרויקטים בניה ופיתוח בע"מ (להלן: "חי-טל") שבמסגרתו התחייבה להעמיד לרשות חי-טל 50 דירות. לשם כך שכרה המערערת 41 דירות מבעליהן, כך שאלה יחד עם 9 הדירות שנרכשו על ידי המערערת, היוו מקבץ של 50 דירות (להלן: "מקבץ הדירות הראשון"), שאותן השכירה המערערת לחברת חי-טל (להלן: "עסקת חי-טל"). חי-טל השכירה את הדירות לחברת עמידר, והאחרונה השכירה אותן לעולים חדשים כדירות מגורים.

• בנוסף, שכרה המערערת 35 יחידות דיור אחרות בבניין מבעליהן, והשכירה אותן ישירות לדיירים שונים לצורך מגורים (להלן: "מקבץ הדיור השני").

• לאחר שהתברר למשיב כי מקבץ הדירות הראשון משמש למגורים, הוא הוציא למערערת שומת תשומות לשנים 1999-1996, שעל פיה נדרשה, להשיב את מס התשומות שניכתה, בהתבסס על עמדתו שמדובר בהשכרה למגורים, הפטורה ממס עסקאות – לפי סעיף 31(1) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 (להלן: "החוק"), שעניינו פטור ממס בגין השכרה למגורים לתקופה שאינה עולה על 25 שנים – ולכן אין מקום לניכוי מס תשומות בגינה. המערערת ערערה על ההחלטה, אלא שבית המשפט לא נדרש להכרעה בשאלה זו, בשל הסכמת הצדדים במהלך ההליך, לכך שהחיוב במס תשומות יבוטל (ע"ש 1550/00 ש.י סימון אחזקות בע"מ נ' ממונה מס ערך מוסף אשדוד; להלן: "ההליך הקודם בשאלת מס התשומות").

• באשר לשנות המס 2003-2000 הוצאה למערערת שומת עסקאות בגין השכרת 50 הדירות לחי-טל (עסקת חי-טל), בהתבסס על עמדת המשיב שמדובר בעסקאות שאינן פטורות מתשלום מע"מ. על שומה זו הגישה המערערת ערעור. הערעור התקבל בפסק דין אשר במסגרתו, נקבע כי העסקאות עם חי-טל פטורות ממס. המשיב ערער על פסק הדין, ובית המשפט העליון הנכבד דחה את הערעור פה אחד. רוב חברי ההרכב סברו, כי אין לראות בעסקת חי-טל משום עסקה להשכרת דירות למגורים, כפי עמדתו של המשיב. עם זאת, נקבע כי דין הערעור להידחות, משום שהמשיב היה מנוע מלטעון שמדובר בעסקה החייבת במע"מ, נוכח עמדתו במסגרת ההליך הקודם בשאלת מס התשומות (ע"א 2291/07 אגף המכס והמע"מ אשדוד נ' ש.י סימון אחזקות בע"מ; להלן: "ההליך הראשון בעניין מס עסקאות").

• גם באשר לשנות המס 2010-2004 הוצאה למערערת שומת עסקאות, שבמסגרתה חויבה המערערת בתשלום מע"מ לתקופה שבין השנים 2010-2007, הן בגין עסקת חי-טל והן בגין שכירת מקבץ הדירות השני מבעליהן. המערערת ערערה על השומה האמורה, בטענה כי מדובר בהשכרה למגורים הפטורה ממע"מ (ע"מ 51878-12-10). ערעור המערערת נדחה בנוגע לעסקת חי-טל, והתקבל בנוגע לשכירת מקבץ הדירות השני. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. ערעור המערערת נדחה, וערעור המשיב התקבל בפסק דין מיום 11.2.2015 (ע"א 8150/11 חב' ש.י סימון אחזקות בע"מ נ' אגף המכס והמע"מ אשדוד; להלן: "ההליך השני בעניין מס עסקאות"). נקבע שאין מקום לטענות המערערת שלפיהן הפטור צריך לחול על עסקת חי-טל מהטעם שהיא שימשה מתווכת בלבד, שכן עניין זה כבר הוכרע לחובתה בפסק הדין בהליך הראשון. לגבי טענת ההסתמכות שעמדה למערערת במסגרת ההליך הקודם, עוד נקבע, כי אין למתוח לעד, את המניעות של המשיב מלהוציא שומת עסקאות בגין עסקת 50 הדירות, וכי גם אם המערערת הסתמכה על עמדת המשיב שהוצגה בהליך הקודם, אין בכך כדי להוביל לפטור כולל לאורך זמן. נקבע גם, כי תקופת הפטור שניתנה בגדר ההליך הראשון התחשבה די הצורך בהסתמכותה של המערערת, ודי בכך. בית המשפט העליון הוסיף וקבע, כי העובדה שהמערערת הוציאה לחי-טל חשבוניות מס בעסקת 50 הדירות במהלך התקופה, וגבתה ממנה מע"מ, אך דיווחה למנהל מע"מ על העסקאות כפטורות והותירה את המע"מ בידיה – מובילה אף היא למסקנה, כי אין מקום להאריך את תקופת הפטור על עסקת 50 הדירות, אשר מלכתחילה ניתן לה, אך בשל עמדתו המוטעית של המשיב בהליך הקודם לעניין מס התשומות והמניעות שנוצרה בשל כך.

• באשר למקבץ הדיור השני (35 דירות), טען המשיב כי השכרת הדירות על ידי המערערת אמנם, פטורה ממס בהתאם לסעיף 31(1) לחוק, אולם שכירת הדירות מבעליהן מהווה עסקת אקראי, לפי סעיפים 1 ו-2 לחוק ולפי תקנה 6ב(ב)(1) לתקנות מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (להלן: "תקנות מע"מ"). בהליך השני קיבל בית המשפט העליון את עמדת המשיב, וקבע כי אין להחיל את הפטור על שכירת הדירות מבעליהן על מנת להשכירן לדיירים. לפיכך, בגין השכרות אלו היה על המערערת להוציא חשבונית מס עצמית, לכלול בה את המס המתחייב מהעסקה, ולדווח על כך למשיב.

3. בעקבות פסק דינו של בית המשפט העליון הנכבד, בע"א 8150/11 יזמה המערערת פגישה במשרדי המשיב אשר במסגרתה הציגה את טענותיה, לעניין אופן גביית המס הנכון לסברתה. ביום 23.3.15 שלח עו"ד שקד, ב"כ המערערת, מכתב אל הממונה האיזורי במשרד המשיב, ובו פירט באופן מסודר, את עמדת המערערת.

            יוער, כי מכתבו האמור של ב"כ המערערת כלל ביקורת בוטה על פסיקת בית המשפט העליון, הנכבד בעניין המערערת – ביקורת אשר לטעמי נוסחה בחלקה באופן בלתי ראוי ממש. כך בין היתר, כינה ב"כ המערערת את חוות דעת חברי ההרכב אשר כתב את פסק הדין: "...חוות דעת מופרכות ומתעלמות מפסקות חד משמעיות של בית המשפט העליון והמחוזי בהליכים קודמים" (סעיף 2 למכתב, נספח א' לכתב התשובה של המשיב).