ע"מ 1309/16 התביעה הצבאית נ' יאסר מוחמד אסמאעיל מחארזה

המשיב מואשם בכתב האישום הכולל ארבעה עשר אישומים, בכך שניהל יחד עם שותף, לואי קיסיה, מגרש חלפים במסגרתו קיבלו לידיהם חלקי רכב גנובים שונים – מרביתם מנועים.

אין מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה. דומה כי גם אין מחלוקת, כי ברגיל, ובהתאם להלכות בית משפט זה, היקף אישומים כמפורט בכתב האישום בעניינו היה מוביל למסקנה כי קיימת מסוכנות וחשש הימלטות המצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים.

דא עקא, כי בקשת התביעה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נדחתה על מנת למנוע אפליה בינו לבין שותפו, לואי קיסיה, אשר שוחרר בהסכמת המשטרה כבר בשלב החקירה. בערר שלפניי נטען כי הסכמת המשטרה לשחרורו של השותף הייתה טעות בשיקול דעת, וכיום מתבקשת תיקון הטעות. נטען כי אין להעניש את הציבור בגין אותה טעות, ואין לתקן טעות אחת בטעות נוספת. עוד נטען כי התביעה פנתה גם בבקשה למעצרו של לואי קיסיה, אולם אותו כלל לא ניתן לאתר לאחר ששוחרר.

סניגורו של המשיב טען כי אין המדובר בטעות טכנית, אלא החלטה מודעת של המשטרה. יתר על כן, לואי קיסיה נחקר פעמיים, בדצמבר 2015, ולאחר מכן בפברואר 2016. בשתי הפעמים שוחרר. יתר על כן, המשטרה פנתה בבקשה לבית המשפט להוציא צו הבאה נגד לואי, ובקשתה נדחתה, ועל כן כלל לא ברור על מה היא מלינה. אם ישנה טעות, הרי היא כפולה, והסיכוי, לפיכך, להחזיר את לואי קיסיה לכלא אינו גבוה. הסניגור הלין על טענת המשטרה כי לא ניתן לאתר את לואי קיסיה, והשיב כי עניינו של לואי כלל אינו רלוונטי למשיב, ובכל מקרה, מאחר והסניגור מייצג גם את לואי, הרי שהוא כבר יצר איתו קשר והבטיח כי לואי יתייצב למועד שנקבע למשפטו.

דיון והכרעה

המשיב ושותפו, מואשמים שניהם בכתב האישום בהפעלת מה שמכונה "משחטת רכב". המדובר בעבירת רכוש, שבהיקפי הפעילות הלכאוריים המיוחסים למשיב, מלמדת על מסוכנות. כאמור, ברגיל, הייתה הצדקה במקרה כזה למעצרו של המשיב.

דא עקא, כי שותפו של המשיב כלל לא נעצר. אין מחלוקת כי התשתית הראייתית בנוגע לשניהם הינה זהה בעיקרה. יתר על כן, לשותפו של המשיב מאסר מותנה בר הפעלה, בעוד שהמשיב הינו אמנם בעל עבר פלילי, אך מתקופתו כנער, ולא תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה.

התביעה ניסתה לטעון כי נעשתה טעות בנוגע לשותף, ואין היא מצדיקה עריכת אותה טעות ביחס למשיב. חוששני כי במקרה שלפניי ישנו רצף טעויות בהתנהלות התביעה. ראשית, העובדה כי שותפו של המשיב שוחרר ממעצרו בהסכמתה המודעת של המשטרה, ולא מתוך טעות טכנית. שנית, ניסיונה של המשטרה "לתקן" טעות זו, על ידי פניה לבית המשפט בבקשה להוצאת צו הבאה, ללא שכלל הודע ללואי על מועד הדיון או על כוונה של התביעה לבקש את מעצרו בעקבות הגשת כתב אישום, הינו בבחינת טעות נוספת בהתנהלות. גם אם ישנה אפשרות לבקש מעצר של משוחרר לאחר הגשת כתב אישום, יש לעשות כן בדרך הפרוצדוראלית הראויה. כך לא נעשה במקרה זה, ובדין נדחתה הבקשה חסרת הביסוס להוצאת צו הבאה בעניינו של לואי.

התנהלותה הקלוקלת של התביעה נושאת תוצאות. העקרון הבסיסי של העדר אפליה בין שותפים שאין הצדקה להבחין ביניהם, מצדיק במקרה זה נקיטה של אותה אמת מידה גם ביחס למשיב. כך קבע בית משפט קמא, ובעמדה זו לא ראיתי הצדקה להתערב. ויודגש, אין פירושו של דבר כי לא ניתן לתקן טעות שנעשתה, ולא תמיד יהיה נכון להעניש את הציבור בשל טעות של הרשויות, אולם לנוכח היותם של העבירות בתחום הרכוש, וללא חשש כי שחרורו של המשיב יביא לסיכון חיי אדם, הכף נוטה במקרה זה לטובת זכויותיו של הפרט, גם במחיר סיכון מסוים לרכושו של הציבור.

ויודגש, הפרה של תנאי השחרור, וכמובן ביצוע עבירות נוספות בתקופה זו, יצדיקו מניה וביה את מעצרו של המשיב ללא חלופה וחילוט כל הערבויות. כמו כן, חשוב להדגיש כי המועד שנקבע להקראה במשפטו של המשיב, 28.3.16, ידוע למשיב, ואם הוא לא יתייצב לדיון זה המשמעות תהא הפרת תנאי השחרור, ודי יהיה בעובדת אי ההתייצבות כדי להצדיק את חילוט כל הערבויות ומעצרו ללא אפשרות שחרור נוספת.

לנוכח האמור, בהתחשב באופי העבירות בהן מדובר, ובעובדה כי "הטעות" של התביעה בשחרורו של השותף אינה טכנית, אלא החלטה מודעת של גורמי החקירה, וכן לנוכח ההתנהלות הלא מוצלחת של התביעה בניסיונה "לתקן את הטעות", חוששני כי אין מקום לקבל את הערר.

בכפוף להערותיי באשר למשמעות אי קיום דקדקני של הוראות השחרור, הערר נדחה.

ניתנה היום, 16 בפברואר 2016, ז' באדר א' התשע"ו, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

המשנה לנשיא