ע"מ 1155/17

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט רס"ן נפתלי שמולביץ) בתיק מס' 1685/17 מיום 16.01.17

ההליך בערכאה הראשונה

נגד העורר הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של תקיפת חייל והפרעה לחייל. לפי כתב האישום, ביום 9/1/17 בתחנת משטרת בנימין, התבקשו שני שוטרים להעביר את העורר לבית המעצר בכלא עופר. לשם כך פנו לעורר וביקשו לערוך חיפוש על גופו וכן להסיר את השרוכים שבחולצתו ובנעליו. העורר סירב לאפשר את החיפוש וטען כי כבר חיפשו בבגדיו באותו יום. הוא התמיד בסירובו גם לאחר שהשוטרים הסבירו לו שללא החיפוש לא יוכלו להעבירו למתקן המעצר. העורר החל להתפרע, דחף את אחד השוטרים בחוזקה בחזהו, וכשניסה השוטר להוציא את שרוכי נעליו של העורר, בעט העורר בידיו. הוא גם דחף שוטר אחר, שהחזיק  בידיו של העורר. השוטרים השתלטו על העורר והשכיבו אותו על הרצפה, אך הוא נגח בראשו בקיר גבס סמוך וגרם לו לנזק. במהלך האירוע נפצע שוטר בידיו, והעורר נפצע בראשו.

התביעה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, כתב כב' השופט רס"ן נפתלי שמולביץ כי יש ראיות הקושרות את העורר למה שמיוחס לו בכתב האישום, והמעשים מלמדים על מסוכנות. הוא בחן אם אפשר להסתפק  בחלופת מעצר, ולשם כך בחן את עברו הפלילי של העורר, את הפגיעה בשוטרים כפגיעה בסממני השלטון וכמקימה חשש להימלטות מן הדין. כיוון שמדובר באדם שמהווה סיכון לציבור ולא ניתן לשלול את הסיכון הזה בחלופת מעצר, הורה השופט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

טיעוני הצדדים בערר

הסנגור הנכבד טען, כי העורר משוחרר בערבות במסגרת תיק אחר, וביום האירוע נחקר בגין חשד למעורבות בהתפרצות וגניבה. נערכו על גופו שלושה חיפושים באותו יום, והוא לא התנגד לכך. לא הייתה לו סיבה להתנגד באלימות לחיפוש בתחנה. השוטרים הם שתקפו את העורר. גם אם העורר התנגד לחיפוש, הדבר לא היה ברמת אלימות שתצדיק מעצר עד תום ההליכים. אפשר להסתפק בחלופות מעצר, ובמקרה זה ראוי להסתפק בערבות בסך 10,000 ₪ שהופקדה כבר במסגרת תיק אחר, ויכולה לשמש גם לצורכי הבטחת התייצבותו למשפט הנוכחי.

העורר עצמו טען בפניי, כי המשטרה התעללה בו. לטענתו, היו בתחנה שוטרים שיוכלו להעיד כי הוא עצמו לא תקף את השוטרים, אלא שני שוטרים התנפלו עליו ונהגו בו באלימות ללא הצדקה. הוא נאלץ להגן על פניו באמצעות ידיו, כשהשוטרים היכו אותו. כשהפילו אותו לרצפה ראשו פגע בקיר הגבס והוא נפצע ממנו.

התובע ביקש לראות את המקרה שבכתב האישום בתוך מכלול ההרשעות, האישומים והחשדות נגד העורר. המקרה הנוכחי מתואר באמרותיהם של השוטרים שהותקפו, והן נתמכות בעדויות של שוטרים נוספים שהיו במקום. בנוסף, העורר הורשע בשנת 2010 בעבירות קלות יחסית, אך בשנת 2012 הורשע בשוד מונית תוך שימוש בכוח רב נגד נהגת המונית, שנאלצה לנוס על נפשה. לפני חודשיים נאשם בעבירה נוספת שכוללת שימוש בכוח ונגיחה בחייל. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון במעצרו הקודם, גם באולם בית המשפט השתולל, קילל את בית המשפט והיה צורך להוציאו מן האולם. גם אם בישראל נוהגים לשחרר במקרים דומים, הרי לאור הנסיבות באזור ולאור צבר מקרי האלימות שבהם היה מעורב העורר, יש הצדקה לעצור אותו עד תום ההליכים.

דיון והכרעה

עיינתי בראיות התביעה שהוצגו בפניי.

בתיק התביעה שלוש אמרות של השוטרים שהשתתפו באירוע האלים. שניים מהם העידו כי ביקשו לערוך חיפוש על גופו של העורר, אך הוא סירב, לא התרצה גם לאחר שהוסבר לו כי אין ברירה וייאלצו לערוך את החיפוש גם ללא הסכמתו, ולבסוף בעט בידיו של אחד השוטרים ודחף את שני השוטרים. למעשה, גם השוטרת, שהעורר חשב כי תעיד לטובתו, מסרה באמרתה כי ראתה את העורר מתנגד לחיפוש וגורם למהומה שבסופה נאלצו השוטרים להשתלט עליו בכוח.

בנסיבות אלה, ובהיעדר סיבה מוחשית לפקפק כבר עתה בנכונות ראיות התביעה – מלבד אמרתו המכחישה של העורר – אפשר לקבוע, כי בית המשפט צדק כשקבע שיש תשתית ראייתית מספקת לשלב זה.

התנהגותו של העורר במקרה זה אמנם לא הייתה ברמת מסוכנות גבוהה במיוחד, ובנסיבות אחרות ייתכן שאפשר היה להסתפק בחלופת מעצר. אולם מעשיו של העורר המתוארים בכתב האישום הם רק חוליה אחרונה בשרשרת של עבירות ומעשי אלימות. העובדה שהתנגד באלימות לפעולת חיפוש שגרתית, בתוך תחנת משטרה, כשהוא כבול ומוקף בשוטרים, מלמדת על קושי לשלוט בכעס וחוסר שיקול דעת בהחלטתו של העורר לפעול באלימות. גם הרשעותיו הקודמות, הכוללות בין היתר עבירות אלימות, האישומים שבגינם הוגש נגדו לאחרונה כתב אישום אחר (ובמסגרתם שוחרר בערבות בסכום גבוה), והתנהגותו בדיון במסגרת הליכים קודמים – שהסנגור לא חלק עליה - מלמדים כולם על חוסר כבוד לחוק ולאנשי החוק, על נטיות אלימות וחוסר שליטה בדחף להתנגד לבעלי סמכות. מסתבר שגם תקופות כליאה ממושכות למדי לא הועילו כדי להבהיר לעורר שעליו להימנע מאלימות. אין להשלים עם אלימות פיזית, שפוגעת בשלמות גופם של אזרחים ושל שוטרים, העושים את מלאכתם בשמירה על הסדר הציבורי (ראה גם ע"מ 1570/15 התביעה הצבאית נ' מחמד אבו מאריה (פורסם 26/3/2015)).

לאור זאת, אני סבור כי צדק השופט קמא כאשר קבע, שלא ניתן להסתפק עוד בחלופת מעצר, ויש להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

למען הסר ספק, אין בהחלטתי זו כדי להשפיע על התנאים שנקבעו לשחרורו במסגרת תיקו האחר של העורר. זאת, כדי שלא ייווצר מצב, שבו יסתיים התיק הנוכחי ולא תהיה ערובה שתמריץ את העורר להתייצב לדיונים בתיקו האחר.