ע"מ 1130/17

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי לנוער שומרון (בפני כב' השופט סא"ל גדעון הניג) מיום 18.01.17. 

העורר נתון במעצר לצורך חקירה מאז 4/1/17. החשדות נגדו הם, כי היה מעורב בפעילות של חמאס ושל הכותלה אסלאמיה נגד ביטחון האזור.

מעצרו של העורר הוארך מספר פעמים, ועד אתמול היה מנוע מלפגוש סנגור. אתמול האריך בית המשפט קמא את מעצרו של העורר לצורך המשך החקירה. כב' השופט סא"ל גדעון הניג כתב בהחלטתו כי תוכנית החקירה שהציג השב"כ סבירה והולמת את החשדות, אך נוכח העובדה שהעורר היה מנוע מלפגוש סנגור, יש להדק את הפיקוח על החקירה. לכן לא נענה לבקשת החוקרים לאשר 12 ימי מעצר נוספים, והאריך את המעצר ב-9 ימים בלבד.

ההגנה הגישה ערר על החלטה זו.

בדיון היום כבר לא הייתה מניעה לפגישת העורר עם סנגורו. לאחר ששוחח הסנגור עם העורר, טען כי מרשו שיתף פעולה עם חוקריו, כבר מסר את גרסתו לחוקרים, ואין לו מה להוסיף.

העורר מכחיש את החשדות בנוגע לפעילות בחמאס או בכותלה, וטוען כי הוא סטודנט שאינו חבר בגופים אסורים, קשריו עם האנשים שהוזכרו בחקירתו הם על רקע חברי בלבד, ונוכחותו באירועים באוניברסיטה הייתה לצורך רכישת ציוד וספרים, ולא בתור פעיל בארגון כלשהו. מזה כשלושה ימים לא נחקר העורר ולא הייתה התקדמות בחקירה. לכן הגיעה העת לסיים את החקירה ולהעביר את התיק לעיון התביעה.

בשולי טיעוניו ציין הסנגור, כי במקרה זה – כמו במקרים אחרים שבהם החשוד מנוע מלפגוש סנגור - נתן השופט הוראה לשב"ס למסור עותק מן הפרוטוקול לידי העורר. לטענתו, לא זו בלבד שההוראה לא קוימה, אלא שהעורר כלל לא ידע מה הייתה תוצאת הדיון בעניינו, ורק היום נודע לו שמעצרו הוארך ב- 9 ימים. הסנגור ביקש, שהנהלים יחודדו ושבית המשפט המאריך את מעצרו של נחקר המנוע מלפגוש סנגור לא יסתפק במשלוח ההחלטה לשב"ס, אלא יחזיר את הנחקר  לאולם וימסור לו את החלטתו.

התובע הצבאי טען, כי המידע שהצטבר אודות העורר מלמד, שהוא עוסק בפעילות חמורה נגד ביטחון האזור. החשדות זכו לביסוס במהלך חקירת הפרשייה. 9 ימי המעצר שאושרו בבית המשפט קמא הם סבירים לנוכח חומרת החשדות ופעולות החקירה הנדרשות.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים עיינתי בראיות שהוצגו על ידי התביעה, וכן בדוחות החקירה מאז ראשית החקירה, ובפעולות החקירה המתוכננות. הצבעתי בפני התובע על כך שלא הוצגו בפניי הראיות שאמורות לבסס את החשדות ואת הטענה כי חלה התקדמות בחקירה. כל שהוצג בפניי הם זכ"דים מחקירת העורר בשב"כ, שבהם הוא בעיקר מכחיש את החשדות נגדו. כמו כן הצבעתי בפניו על כך שלפי התיאור שבדוח החקירה, לא ברור כיצד נקבע לוח הזמנים של פעולות החקירה המתוכננות, וגם לא הוסבר הצורך ברצף של 9 ימי מעצר לצורך החקירה. אפשרתי לתובע להשלים את הגשת הראיות ולבחון האם גורמי החקירה יכולים להסתפק בלוח זמנים קצר יותר.

התובע הציג בפניי ראייה נוספת, אך לא היה בפיו מענה מספק לשאלות על משך רצף החקירה הנדרש. בסופו של דבר, יש בפניי רק חלק מחומר החקירה, והוא קושר את העורר במידה מסוימת לחשדות, שחומרתם אינה ברורה עד תום. לכן, ראיתי לנכון לאשר את המשך המעצר, אך לקצר אותו במידת-מה, כדי שיוגבר הפיקוח על התנהלות החקירה.

דומני כי לא יהיה חולק על טענת הסנגור, כי יש להקפיד להעביר לידי הנחקרים העצורים את מרב המידע על החלטת בית המשפט בעניינם. גם אם העצור מנוע מלפגוש סנגור ואי אפשר למסור לידיו את פרוטוקול הדיון עצמו – כדי שלא לחשוף, אף שלא בכוונה, מידע שיפגע בחקירה – לכל הפחות יש למסור לעצור מה החליט בית המשפט בעניינו. בית המשפט צריך לשקול האם נכון לזמן את העצור בפניו לשם כך (בייחוד אם ההחלטה ניתנת מיד עם תום הדיון). אם יבחר בית המשפט שלא להקריא את ההחלטה בפני העצור, ויורה להביא אותה לידיעת העצור, פשיטא היא, שחייבים האחראים על מתקן המעצר למלא את הוראת בית המשפט.

אני מקבל את ערר ההגנה, ומורה כי מעצרו הנוכחי של העורר יקוצר, ויסתיים ביום 22/1/17. אין בהחלטה זו כדי למנוע את הארכת המעצר, אם צורכי החקירה יחייבו זאת.

ניתנה היום, 19 בינואר 2017, כ"א בטבת התשע"ז, בלשכה.

מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים. בנוסף, המזכירות תעביר העתק מן ההחלטה גם לנשיאי בתי המשפט יהודה ושומרון, וכן לפרקליט איו"ש ולמשל"ט הכליאה, על מנת שיוודאו שאכן נעשה כל הדרוש לשם הבאת החלטות בתי המשפט הצבאיים לידיעת נחקרים עצורים.