ערעור על שומת מס על בסיס חישוב מאוחד לבני זוג

1.ערעור על שומת המס שהוציא המשיב למערערים שהינם בני זוג הנשואים זל"ז, לשנות המס 2008 – 2011, אשר במסגרתה חושבו הכנסותיהם בחישוב מאוחד.

2.המערערים עובדים כשכירים בחברת שירז שירותי מזון בע"מ (להלן: "החברה"), שהינה חברת קייטרינג, המספקת שירותי הסעדה ללקוחות מוסדיים שונים. המערער הוא בעל המניות היחיד בחברה, כך ששיעור אחזקתו בחברה הוא 100%. המערער מועסק בחברה כ"שף" ואחראי על הפן המקצועי, ואילו המערערת, אחראית על ענייני מנהלה.

בשומה העצמית שהגישו המערערים לשנות המס האמורות, חישבו המערערים את המס על הכנסתם בחישוב נפרד, והצהירו בדוחות שהוגשו, כי לא קיימת תלות במקור הכנסות בן הזוג הרשום ובת זוגו. בשנת 2012 דחה המשיב את השומות העצמיות, ובשנת 2014 דחה גם השגה שהגישו המערערים, קבע, כי המערערים אינם זכאים לחישוב מס נפרד, בהתאם להוראות סעיף 66(ד) לפקודה, כפי שפורשה בפסיקה, והטיל עליהם מס בחישוב מאוחד לשנים 2011-2008, כדלקמן:

א.בשנת 2008 הכנסה ממשכורת למערער בסך 286,895 ש"ח, והכנסה ממשכורת למערערת בסך 226,202 ש"ח, על פי הצהרותיהם, בחישוב מאוחד ולא בחישוב נפרד - בניגוד להצהרותיהם. סכום המס לשנה זו – 46,090 ₪.

ב.בשנת 2009 הכנסה ממשכורת למערער בסך 362,084 ש"ח, והכנסה ממשכורת למערערת בסך 263,260 ש"ח, על פי הצהרותיהם, אך בחישוב מאוחד ולא בחישוב נפרד בניגוד להצהרותיהם. סכום המס לשנה זו – 59,230 ₪.

ג.בשנת 2010 הכנסה ממשכורת למערער בסך 362,427 ש"ח, והכנסה ממשכורת למערערת בסך 282,410 ש"ח, על פי הצהרותיהם, בחישוב מאוחד ולא בחישוב נפרד, בניגוד להצהרותיהם. סכום המס לשנה זו – 60,764 ₪.

ד.בשנת 2011 הכנסה ממשכורת למערער בסך 446,099 ש"ח, והכנסה ממשכורת למערערת בסך 327,772 ש"ח, על פי הצהרותיהם, אך בחישוב מאוחד ולא בחישוב נפרד בניגוד להצהרותיהם. סכום המס לשנה זו – 77,695 ₪.

(צו השומה צורף כנספח א' להודעת הערעור וכנספח א' לתצהירו של אורי וייס מטעם המשיב).

3.המערערים חלקו על השומה שהוצאה להם, וטענו, כי יש לקבוע את הכנסתם החייבת, בחישוב נפרד, בהתאם לדוחות שהגישו. לטענת המערערים, הם פעלו בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין קלס (ע"א 900/01 קלס נ' פקיד שומה תל-אביב 4, פ"ד נז(3) 750; להלן: "הלכת קלס"), והסתמכו עליה. עוד טענו המערערים, כי הם זכאים לחישוב נפרד גם לפי פסק הדין בעניין מלכיאלי [ע"א 8114/09 משה מלכיאלי ואח' נ' פקיד שומה אשקלון ואח' (ניתן ביום 1.2.12); להלן: "הלכת מלכיאלי"], מכיוון שלא קיימת לטענתם, תלות בין מקורות ההכנסה שלהם. נטען, כי תפקידי המערערים והכנסותיהם, אינם תלויים אלה באלה, וכי הם עובדים בשני תפקידים נפרדים ושונים לחלוטין, וכל אחד מהם מקבל את משכורתו לפי מהות תפקידו, כעובדים אחרים באותה רמה. כן טענו המערערים, כי יש להחיל את הלכת מלכיאלי באופן פרוספקטיבי בלבד, ואין להחילה רטרואקטיבית, על זוגות שהסתמכו על הלכת קלס. בנוסף, המשיב מושתק לטענתם, מנהלית מלטעון כי הכנסותיהם הן תלויות, נוכח התנהלותו במשך השנים, ואי-התערבותו בחישוב הנפרד שהגישו בדוחותיהם. המערערים הוסיפו, כי בכל מקרה הם זכאים לחישוב נפרד (חלקי), על פי האמור בסעיף 66(ה) לפקודה, על פי נוסחו בתקופה הרלוונטית.

4.המשיב טען, כי פסק הדין בעניין מלכיאלי, הכריע בכל הטענות שמעלים המערערים, לרבות בשאלת תחולתו של פסק הדין למפרע, כאשר, על פי הלכת מלכיאלי, דרישת אי-התלות עצמה - להבדיל מחזקות התלות - אינה ניתנת לסתירה. ממילא, לטענתו, במקרה זה, נוכח העובדה שהמערער מחזיק ב-100% ממניות החברה, ברור שדרישת אי-התלות אינה מתקיימת, ולכן, כלל אין צורך להידרש לחזקות הקבועות בסיפא של הסעיף. המערערים אינם יכולים לטענת המשיב, להסתמך על פס"ד קלס, וממילא, אינם זכאים לביצוע חישוב מס נפרד בגין הכנסותיהם, אך גם לפי פס"ד קלס, כאשר קיימת תלות בין ההכנסות (וכאשר בני הזוג מחזיקים ב- 100% ממניות החברה, הדבר הוא ברור ומוחלט), אזי נשללת מניה וביה הזכות לחישוב מס נפרד. המשיב טען, כי פסק דין מלכיאלי, "השיב הלכה על מכונה" ביחס להוראות החוק הרלוונטיות, נוכח המצב שנוצר עקב פסיקות סותרות בבתי המשפט המחוזיים, והדבר נקבע בבהחלטה על דחית הבקשה לדיון נוסף, בעניין מלכיאלי עצמו, שבה נדחתה הטענה, כי פס"ד מלכיאלי סותר חזיתית את הלכת קלס. המשיב הוסיף וטען, כי גם אם קיבל בעבר שומות עצמיות שהגישו המערערים עם חישוב נפרד, אין מדובר באישור מהותי, אלא בקבלה טכנית, מכיוון שלא נערכה למערערים ביקורת שומה, והוא רשאי לשנות את עמדתו ביחס לשנות מס מאוחרות.

5.המערערים העידו לעצמם וכן העידו, את רואה החשבון שלהם, רו"ח גיא מלר.

מטעם המשיב העיד מר אורן וייס, ממונה (מפקח ראשי) במשרדי פקיד שומה אילת, בעת שהוצאו הצווים למערערים.

6.חישוב מאוחד וחישוב נפרד –

סעיף 65 לפקודת מס הכנסה, קובע את העיקרון הכללי לגבי מיסוי הכנסת בני זוג, ולפיו, יש למסות בני זוג כיחידה אחת, באופן מאוחד, כך שיראו את הכנסות בני הזוג כהכנסה חייבת של אחד מהם: "הכנסת בני זוג יראוה לעניין פקודה זו כהכנסת בן הזוג הרשום והיא תחויב על שמו...".