ע.ל.י.א. הולילנד פרודקטס בע"מ נ' קנדה ישראל בנייני יוקרה הע"מ ואח'

פסק דין

א.מבוא וטענות הצדדים

לפניי תביעה ותביעה שכנגד המבוססות על הסכם שנערך בין יזמיות נדל"ן לבין חברה ליבוא ואספקת שיש לבנייה. הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") הגישה תביעה נגד התובעות בתיק אזרחי שמספרו 1268/05. כמו כן, בין הצדדים התנהלו שלוש בקשות של התנגדות לביצוע שטר, שעם קבלתם הפכו לתיקים אזרחיים ובית המשפט הורה על איחוד כל חמשת התיקים.

התובעות הן יזמיות נדל"ן, אשר רכשו מרכז מסחרי ברח' אחוזה 142 ברעננה (להלן: "הפרויקט"). לצורך שיפוץ הפרויקט התקשרו התובעות עם הנתבעת, חברה ליבוא ואספקת שיש לבניה, בשני הסכמים לאספקת אבני שיש: הראשון, ביום 27/02/05 התקשרו בהסכם לאספקת אבני שיש לחיפוי קירות חוץ (להלן: "הסכם אבני החיפוי", או "ההסכם"). השני, התקשרות בהסכם שבעל-פה לאספקת אבני שיש ללובי הפרויקט (להלן: "הסכם אבני הלובי").

הנתבע 2 הוא מנהלה של הנתבעת והוא חתום כערב לסכומי המקדמה בגין ההסכם לאבני החיפוי.

לטענת התובעות, הנתבעים הפרו את ההסכם הנוגע לאבני החיפוי: הם איחרו באספקת אבני החיפוי, סיפקו אבני שיש בלתי תקינות במחצית השנייה של חודש אפריל 2005, סירבו להחליף את אבני השיש הפגומים והסבו לתובעות נזקים רבים. כל זאת, כאשר מועד פתיחת הפרויקט לאחר השיפוץ נועד להיות ביום 15/08/05.

על מנת להקטין את הנזק ולהימנע מעיכוב נוסף בפתיחת הפרויקט, התובעות, לטענתן, נאלצו להשיב את אבני השיש הפגומים למחסני הנתבעים ולהתקשר עם ספק אבני שיש אחר, שעלותו היתה גבוהה יותר. בנוסף, הודיעו התובעות לנתבעים ביום 16/06/05 על קיזוז סכומי ההמחאות שניתנו עבור אבני הלובי מתוך חובות הנתבעים כלפי התובעות. חרף הודעת הקיזוז, הגישו הנתבעים את ההמחאות שקוזזו להוצאה לפועל. התובעות הגישו ביום 11/09/05 התנגדות לביצוע שטר כנגד ההמחאות שהגישה הנתבעת להוצאה לפועל.

מנגד, טוענים הנתבעים, כי כל ההליכים בתיק זה החלו ביום 12/07/05 עת הוגשו ללשכת הוצאה לפועל, כאמור, ע"י הנתבעת לביצוע שלושה שיקים משוכים ע"י התובעות לטובת הנתבעת, וכן הוגשה תביעה (ת.א. 1268/05) ע"ס 116,662 ₪ בגין הפרת ההסכם וביטולו.

לתובעות ניתנה בהסכמה הרשות להתגונן בתיק ההוצאה לפועל וביום 18/12/05 הגישו התובעות את תביעתן זו כתביעת נגד.

עוד לטענת הנתבעים, התובעות הן שהפרו את ההסכם: איחרו במתן התשלומים, לא היו מוכנות לקבל את השיש במועד ועיכבו את קליטתו. לגרסתם, מצוקת המזומנים אליה נקלעו התובעות היא הגורם לעיכוב במשיכת השיש והיא הסיבה לכל התנהלותן.

הודעת ביטול ההסכם נשלחה ע"י הנתבעים לתובעות ביום 10/06/05. לטענת הנתבעים, ההסכם בוטל כדין אחר הפרתו ע"י התובעות ולפיכך לא יכולה לקום כל עילת תביעה לתובעות.

ב.גדר המחלוקת

יש לבחון את השאלה, מי הפר את ההסכם עם מי? האם התובעות באי תשלום ובעיכוב קליטת השיש, או שמא הנתבעים באספקת שיש פגומה ובלתי מתאימה לתלייה?

האם נגרמו נזקים לצד המפר או המופר? ואם כן- מהם?

ג.התביעה העיקרית- ת.א. 2660/05

יש לציין כהקדמה, כי התובעות הגישו את תביעתן זו (ת.א. 2660/05) כנגד הנתבעות ביום 18/12/05, היינו כחצי שנה לאחר שהנתבעות הגישו את התביעה בתיק ת.א. 1268/05, שנפתח ביום 21/06/05. התביעה והתביעה שכנגד הוגשו בגין אותה מסכת עובדתית וכעת מתבררות יחדיו.

כמו כן, בין הצדדים מתנהלות, כאמור, שלוש בקשות של התנגדות לביצוע שטר, שהפכו לתיקים אזרחיים ואוחדו יחד עם ת.א. 1268/05. לאחר שניתנה רשות להתגונן בהסכמה בבקשות לעיל נקבעו כל חמשת התיקים שבכותרת להידון במאוחד (ראה פרוטוקול מיום 13/07/06, עמ' 1, ש' 12-17).

כאמור לעיל, הצדדים התקשרו בשני הסכמים לאספקת אבני שיש: האחד, הסכם אבני החיפוי שנעשה בכתב והשני, הסכם אבני הלובי שנעשה בע"פ.

הסכם אבני החיפוי- הסכם זה אשר נחתם בין הצדדים ביום 27/02/05, עומד במרכז המחלוקת בין הצדדים. בסעיף 1 נקבע, כי הספק (היא הנתבעת 1) יספק למזמין (הן התובעות) כ- 1,917 מ"ר שיש מסוג קרמה גלילאו לחיפוי קירות החוץ בפרויקט בתלייה יבשה. אחת הטענות העיקריות של התובעות היא הטענה כי אבני שיש רבים הוחזרו לחצרי הנתבעים בשל היותם פגומים.לטענת התובעות, הנתבעים העבירו לאתר הפרויקט שלושה משלוחים (כאשר הראשון שבהם היה ביום 20/04/05) של אבני חיפוי בכמות כוללת של 699 מ"ר, כאשר מתוך כמות זו נמצאו רק כ- 400 מ"ר אבני שיש שהיו ראויים לתלייה. כמות נכבדה של אבני שיש היו סדוקות, שבורות ופגומות ולכן אינן ניתנות לתלייה יבשה. לטענתן, כ- 40% (!) מהשיש שהגיע לא היה ראוי לשימוש ולכן הוא הוחזר לחצרי הנתבעים.

למעשה שתי הטענות העיקריות הנוגעות להסכם אבני החיפוי שהועלו ע"י התובעות ואשר עליהן להתברר הן: האחת, הטענה בנוגע לאבני שיש פגומים שסופקו והשנייה, הטענה בנוגע לאיחור במועדי האספקה. להלן ייבחנו הטענות.