ע"ח 37198-02-16

1.עניינה של החלטה זו בערר על החלטת בית המשפט השלום לחלט תכשיטים שנתפסו על העורר ועל אדם נוסף ב-30.8.15.

2.הערר הוגש ע"י העורר ב-17.2.16, בעוד שהאחר לא הגיש ערר. לטענת העורר, הוא לא הצליח ליצור קשר עם אותו אדם נוסף מאז תפיסת התכשיטים.

3.העורר אינו טוען כי התכשיטים שבהם מדובר הם שלו, אלא שהם של אותו אחר ושמקצתם נתפסו על העורר ונלקחו ממנו, לאחר שאותו אדם מסר לו אותם כדי שיעביר אותם לגורם שלישי למטרות צדקה וחסד.

4.העורר והאחר נחקרו בתחילה בחשד להחזקת רכוש גנוב בניגוד לחוק. תיק החקירה נסגר בהחלטה שלא להעמידם לדין ועילת הסגירה הייתה שלא נמצאו ראיות מספיקות להעמדה לדין.

5.ההחלטה בדבר החילוט ניתנה ב-8.12.15. בכל זאת פנה העורר לבית המשפט השלום ב-15.2.16 בבקשה לשחרור התפוסים ובית המשפט השלום, שלא היה מודע להחלטה הקודמת, נעתר בתחילה לבקשה. בהמשך הדרך, לאחר שהמשיבה העמידה את בית המשפט על החלטת החילוט, בוטלה ההחלטה בדבר החזרת התפוסים (שתי ההחלטות האחרונות הן מ-15.2.16).

6.דין הערר להידחות מן הטעמים שיצוינו להלן ובמיוחד בהצטרפם זה לזה:

א.הערר הוגש באיחור, שכן המועד הרלבנטי שממנו יש למנות 30 ימים להגשת ערר במקרה זה הוא 8.12.15. גם מנקודת מוצא נוחה לעורר, כי טעה בתום לב בהגישו את בקשת השחרור שהגיש (וספק רב בעיניי אם אמנם כך הוא), עדיין דין הערר להידחות בשל האיחור בהגשתו.

ב.העורר רשאי לערור לכל היותר בנוגע לתכשיטים הספורים שנלקחו ממנו. לגבי הרוב הגדול של התכשיטים – אין לעורר זכות ערר ודין הערר בקשר אליהם להידחות כבר בשל כך.

ג.מעיון בהודעותיהם של העורר ושל האחר בחקירתם כחשודים עולה כי אין מקום להחזרת תפוסים כלשהם. גרסאותיהם נראות על פניהן מלאכותיות מאד. העורר גם לא מילא אחר אמירתו בחקירה שימציא מסמכים בקשר לתכשיטים (ע' 2 להודעתו, ש' 11) ועצם האמירה בדבר הבאת מסמכים בקשר לאותם תכשיטים סותרת את גירסת האחר כי ירש את התכשיטים מסבתו (מבלי להזכיר מסמכים כלשהם). כמו כן, דברי האחר בדבר ירושה כנ"ל מעוררים תמיהות כשלעצמם, ובין היתר, מתוך שהוא עצמו ציין כי איש אינו יודע על אותה ירושה נטענת (ע' 2 להודעתו, ש' 34-33).

7.לנוכח כל האמור, הערר נדחה.