ע"ח 28478-05-15 שגב ואח' נ' רשות המיסים

לפני ערר על החלטתה של כבוד השופטת יעל פרדלסקי מיום 12.04.2015. ההחלטה דחתה את בקשת העוררים שהוגדרה כ"בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי".

כתב אישום שמתברר כנגד העוררים מייחס להם דיווח כוזב במטרהלהתחמק או להשתמט מתשלום מס לפי סעיף 117(ב)(1) וסעיף 117(ב2)(3) בחוק מס ערך מוסף. האישום סב על כך שניתן שירות שבמסגרתו התקבל תקבול בסך 3 מיליון דולר שנרשם בכזב כשירות שניתן לתושבת חוץ בעוד שלמעשה ניתן השירות לתושבת ישראל. שירות שניתן לתושב חוץ פטור ממע"ם ("מע"מ 0") ואילו שירות הניתן לתושב ישראלי חייב במע"מ מלא (להלן: "עבירת דיווח כוזב –תושבות").

כתב האישום הוגש ביוני 2010 וההוכחות החלו להישמע בראשית 2011. מאז קוימו עשרות רבות של ישיבות בית משפט ונשמעו עשרות עדים. העוררים מתגוננים מפני האישום בין היתר בטענה של "הגנה מן הצדק" שביסודה טענה ל"אכיפה בררנית". העוררים מבקשים להניח לפני בית משפט השלום תשתית נתונים שאמורה להראות כי הלכה למעשה רשות התביעה אינה מגישה כתבי אישום בעבירת דיווח כוזב - תושבות.

לשם קיבוץ הנתונים פנו העוררים , ביום 22.2.15, לבית משפט קמא בבקשהלמסור רשימה של תיקי חקירה שנפתחו מיום הגשת כתב האישום ועד ליום הגשת הבקשה, שעניינם מסירת דיווח כוזב לעניין חיובי מע"ם כשביסוד החקירה דיווח מע"מ בשיעור אפס לתושב חוץ. כן ביקשו העוררים פירוט של עילות הסגירה של אותם תיקי חקירה; ועוד שיועבר אליהם עותק של כל כתבי האישום שהוגשו בעבירת דיווח כוזב- תושבות.

בית משפט קמא דחה את שני חלקי הבקשה. חלק הבקשה המתייחס לעותקים של כתבי אישום שהוגשו נדחה משום שאותה בקשה ממש נכללה בגדרה של בקשה קודמת שהוגשה ביום 31.12.2013. באותה בקשה ביקשו העוררים לזמן כעד הגנה את פרקליט המדינה שי ניצן או מי מטעמו שימציא לבית המשפט את כל כתבי האישום שהוגשו בגין עבירת דיווח כוזב – תושבות. כיוון שבית המשפט דחה את הבקשה הקודמת אין מקום לשוב ולדון בה. גם חלק הבקשה השני נדחה מן הטעם שעניינו בקבלת נתונים סטטיסטיים שאינם מהווים "חומר חקירה". הגדרת החומרים הללו כ"חומר חקירה" היא הרחבה בלתי ראויה של היקף ההתפרשות של הביטוי "חומר חקירה". המידע הסטטיסטי לא יועיל לתמיכת טענת העוררים שכתב האישום שהוגש נגדם משקף "אכיפה בררנית". מכל מקום, מילוי בקשת העוררים מצריך השקעת משאבים בלתי סבירה שאינה מתישבת עם הגיון הוראת סעיף 74 בחוק סדר הדין הפלילי.

בא כוח העוררים טוען שהבקשה החדשה, שהיא בקשה לפי סעיף 74 של חוק סדר הדין הפלילי, אינה זהה לבקשה הקודמת ולפיכך שגה בית המשפט קמא בחלק זה של החלטתו.

לעניין חלקה השני של ההחלטה טענת העוררים היא שהמידע המבוקש נחוץ גם נחוץ לשם ביסוס טענת אכיפה בררנית. העוררים כבר הציגו לבית משפט קמא מערך נתונים שממנו נובע לכאורה שתיקי חקירה בעניין דיווח כוזב – תושבות, נסגרו ולא הוגשו בהם כתבי אישום, גם לאחר הגשת כתב האישום דנן. נתונים לכאוריים אלה מגבשים את זכותם של העוררים לדרוש מן התביעה גילוי רחב שעשוי להיות מפתח להצלחת מהלכי ההגנה במשפט. בנסיבות כאלה אין מקום לטענה של "הכדת יתר" על התביעה; מה גם שבפועל אין מדובר בהעמסת פעילות בלתי סבירה על כתפי התביעה. בית המשפט קמא גם שגה בכך שהתייחס לבקשה כבקשה לגילוי נתנוים סטטיסטיים מקיפים בעוד שהבקשה מצטמצמת ל"פלח" מסוים של העבירה הנוגע לדיווח מע"מ אפס בהקשר לשירות שניתן לתושב חוץ.

לאחר עיון בטענות ובמענות, ולאחר שמיעת טיעוני הצדדים בדיון לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שערר זה יש לדחות על שני חלקיו.

אשר לחלק הראשון, עיון בבקשה הקודמת ובהחלטה הקודמת מגלה שב"כסות" של בקשה להזמנת עד (פרקליט המדינה) ביקשו העוררים לקבל עותקים מכתבי אישום שנראים להם רלוונטיים. כשלון אותה בקרשה הוא בגדר סוף פסוק ולא ניתן להחיות את ה"גברת" (הבקשה) על דרך של החלפת ה"אדרת" (כותרת הבקשה). החלטת בית משפט השלום שדחתה את הבקשה לזימון פרקליט המדינה לעדות היא החלטת ביניים במשפט פלילי שאין עיגון חוקי להגשת ערר כנגדה. אפילו נקבל שמעיקרה היה מקום לשקול את הבקשה לזימון פרקליט המדינה כבקשה לגילוי חומר חקירה, לפי שזו הייתה מהות הבקשה, לא ניתן להרשות כעת ערר על ההחלטה ההיא משום שחלף עבר זה מכבר המועד הקבוע בדין להגשת ערר [סעיף 74 (ה) בחוק סדר הדין הפלילי]. הפנייה שערכו באי כוח העוררים זה מקרוב לבית משפט השלום שהוכתרה כבקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ, היא בגדר נסיון מלאכותי בלתי צליח לנפוח רוח חדשה ב"עצמות היבשות" של בקשה שזה מכבר נסתם עליה הגולל.