ע"ח 27871-04-15 מכטייב נ' מדינת ישראל

שבה הורתה לתביעה להעביר לעיון ההגנה את המסמכים הבאים:

הודעות שמסרו העדות נטליה אברבוך (מהתיק "א") ושרה ברמן;

הודעות שמסרו המתלוננת זויה ריאבינין ובתה בפ"א 52641/2011 (סומנו בתיק "א", "ב");

הודעה המסומנת "א" מתוך פא 44571/11 (המספר שגוי. צ"ל: פא 44157/11).

השופטת קמא הורתה לתביעה להמציא לעיונה את התיקים החסרים.

הערה: האמור לעיל נרשם על ידי על פי מיטב הבנתי את תוכן ההחלטה.

ה ע ר ר

למרות שטרם ניתנה בבית המשפט קמא החלטה מסכמת, למרות שטרם הוצגו יתר התיקים החסרים, הוגש הערר, ובו נטען, כי בתיק 6 מתלוננות (הגם שהבקשה המקורית עסקה ב-5 מתלוננות בלבד) שמסרו במשטרה תלונות אודות התפרצות לדירותיהן, אלא שהמשטרה מנעה מההגנה עיון בחומר החקירה באותם תיקים, ומנעה את העיון בתלונותיהן, שמהן אמורה ההגנה להסיק את תיאור התכשיטים שנגנבו, לכאורה, ולהשוותם לתכשיטים שנמצאו ברשות הנאשמת, כדי לבחון את מהימנותן של המתלוננות, ולקדם אפשרות שהתכשיטים אכן של הנאשמת, כטענתה.

לביסוס הערר הפנה ב"כ העוררת לבש"פ 5881/06 בניזרי נ' מדינת ישראל, ולבש"פ 5535/13 מדינת ישראל נ' שימשיאשוילי, אשר מאפשרים, לדעתו, להעביר להגנה תיקי חקירה "שנפתחו נגד מתלונן ואשר נסגרו כאשר הטעם הוא שלא לפגוע בשמו הטוב ...".

דיון והכרעה

לסברתי, לעת הזאת אין צורך לשוב ולפרט מהם המבחנים הבסיסיים המשמשים במיונו של חומר ובקביעה האם מדובר ב"חומר חקירה". אעשה כן בתמצית ובקיצור רב. זכות העיון בחומר חקירה עומדת לנאשם על פי חוק והיא נועדה לאפשר לו למצות את יכולתו להגיע לראיות ולמידע שעשויים להועיל להגנתו ולהבטיח לו משפט הוגן [בש"פ 1355/98 בן ארי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(2) 1, בעמ' 4]. המפתח או המבחן העיקרי לסיווגו של חומר כ"חומר חקירה" הוא מידת הרלוונטיות שלו לאישום הפלילי. משמע: כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעת המחלוקת הנפרשת במהלכו, גם אם הנגיעה היא עקיפה, ייחשב "חומר חקירה", בין שהוא תומך בגרסת התביעה, בין שהוא עומד, לכאורה, בסתירה לה, ובין שהוא ניטראלי לגבי השאלות השנויות במחלוקת [בש"פ 9322/99 מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 376; בג"צ 1885/91 צוברי נ' פרקליטות מחוז תל-אביב, פ"ד מה(3) 630, בעמ' 633-634; וכן, ע"פ 1152/91 סיקסיק ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(5), 8, בעמ' 19]. ככלל, צריכה הקביעה באם חומר מסוים הוא "חומר חקירה" אם לאו להיות מודרכת "על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסנגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה..." [בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, בעמ' 129 ו-132]; לא כל ספקולציה מרחיקת לכת של הסנגור עשויה לשמש תשתית מספקת להגדרתו של חומר כ"חומר חקירה" [דברי כב' השופט א' ריבלין, בבש"פ 2632/00 פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2000(2), 1287].

לסיכום: בית המשפט ייענה לבקשה לעיון בחומר חקירה רק במידה שיצביע הטוען לזכות העיון על הרלוונטיות הקונקרטית של החומר המבוקש לשם הגנתו [בש"פ (מאוחדים) 4109/13, 4138/13 מדינת ישראל נ' פביאן דה פאס ואח' (7.7.13)], אך אין להתיר גישה מרחיבה חסרת גבולות, שעלולה להרחיב את היריעה שלא לצורך, ותוך פגיעה מיותרת באחרים [בש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון (18.12.12)].