ע"ו 5934-02-14 הרשות לזכויות ניצולי השואה נ' ג' - פסקדין

 א.בפניי ערעורה של הרשות לזכויות ניצולי השואה (להלן: "המערערת") על פסק דינה של ועדת העררים [להלן: "הוועדה"] בראשותו של כב' השופט אהרון שדה, בעניין ו"ע 3585-09-12 מיום 18.2.2013, לפיו נתקבל הערר שהגישה המשיבה, גב' א' ג', על החלטתה של המערערת מיום 20.8.2012, כשבהתאם לפסק הדין, נקבע כי המשיבה זכאית לקבל קצבה חודשית לפי חוק הטבות לניצולי שואה, התשס"ז-2007 [להלן: "חוק ההטבות"], וזאת החל מחודש אוגוסט 2012.

ב.הנסיבות הצריכות לענין הינן בתמצית אלה:

המשיבה היא ילידת רומניה, ונולדה בשנת 1929. ביום 18.5.2009 הגישה המשיבה תביעה למערערת בהתאם לחוק ההטבות, אך תביעתה זו נדחתה ביום 24.5.2009 בנימוק: "לא נתקיים לגבייך התנאי לפיו: שהית במחנה ריכוז, בגטו או במחנה שעבדו בו בעבודת פרך, הואיל ולא המצאת הוכחות לשהותך כאמור".

ג.המשיבה הגישה ביום 22.11.2009 ערר, שנדון בפני ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בתל אביב, וציינה כי אמנם אין בידיה מסמך המצביע על שהותה במחנה העבודה, ואולם לטענתה, בדיקה של הוועדה יכולה להוכיח שכל הילדים הוצאו מבית הספר והועברו לבית הספר תיכון לבנים בטקוץ' שברומניה. כפי שכבר ציינה המשיבה בבקשתה מיום 18.5.09, היא הועסקה בעבודת פרך במכבסה לכביסת מדי חיילים ולטענתה העבודה התנהלה במשטר צבאי.

ד.בתאריך 15.12.2009 ניתן פסק דינה של ועדת הערעורים שליד בית משפט השלום בתל אביב בתיק ו"ע 24712-11-09 בראשות כב' השופט שלמה פרידלנדר לפיו נקבע, כי אין בעבודות הכפייה, שלא בתנאי כליאה, משום שהוּת ב"מחנה מוכר", ומכיוון שהערר אינו מגלה טעות לכאורה בהחלטתה של המערערת, נמחק הערר של המשיבה. אולם, צויין עוד באותו פסק דין, שככל ששאלת שהוּתה של המשיבה בגטו, או ב"מחנה מוכר" טרם נבדקה על ידי ועידת התביעות, או בחלוף זמן רב מאז הבדיקה האחרונה, שאולי במהלכו הוכרו גטאות ומחנות נוספים – הציעה הוועדה למשיבה לפנות לוועידת התביעות, וככל שתוצג אסמכתא מתאימה מוועדת התביעות על שהוּת בגטו או במחנה מוכרים – תיבחן התביעה מחדש על ידי המערערת, ובמידת הצורך ניתן יהיה לחדש את הדיון בערר בפני ועדת העררים.

ה.המשיבה חזרה ופנתה, באמצעות בא כוחה, אל המערערת ביום 9.8.2012 וביקשה לעיין מחדש בדחיית תביעתה בהסתמך על ראיה חדשה, דהיינו קטע מרשימת המחנות המוכרים על ידי ההסכם עם גרמניה בו כלול מחנה טקוץ' (Tecuci). צויין גם בפניית ב"כ המשיבה, כי עד דצמבר 2009 היתה רשימת המחנות מצוייה בגרמנית בלבד באתר אינטרנט של הממשלה הגרמנית. כך שבמאי 2009 (מועד הגשת התביעה) לא היתה למשיבה גישה מעשית לרשימת המחנות המוכרים, ולכן זו לא צורפה לתביעתה. רשימה זו מהווה, כך נטען, אסמכתא מתאימה מטעם ועידת התביעות, וזו מחייבת בדיקה מחודשת של המשיבה.

לפנייתו זו של ב"כ המשיבה צורף גם תצהיר של אחיה ובו צויין, כי המשיבה היתה נלקחת על ידי חיילים או שוטרים למחנה עבודה בטקוץ' מדי יום, שם עבדה ככובסת של בגדי החיילים.

ו.בתאריך 20.8.2012 דחתה המערערת את פנייתה המחודשת של המשיבה בנימוק שאין במסמכים שצורפו למכתב בא כוחה כדי להוסיף על התביעה המקורית ובהִעדר ראיה חדשה בדבר שהות בגטו, במחנה ריכוז או במחנה סגור, שעבדו בו בעבודות פרך, אין מקום לדיון נוסף בתביעה.

ז.על החלטתה זו של המערערת הוגש ביום 13.9.2012 ערר שנדון בפני הוועדה, ובמסגרתו חזרה המשיבה על הטענות שצוינו במכתב בא כוחה מיום 9.8.2012, כי הראיות שמוצגות על ידה הינן בבחינת ראיות חדשות, דהיינו, ראיות שלא היו בפני הוועדה בשעה שדנה בענין לראשונה.

עוד טענה המשיבה בערר, כי לגוף העניין עולה מתביעתה וכן מתצהירוֹ של אחיה, כי היא נאלצה לבצע עבודות כפייה במחנה, וכי בעיר טקוץ' היה מחנה מוכר, וזאת לפי ההסכם עם גרמניה, וכל עוד לא יוכח על ידי המערערת אחרת, יש להניח שהמחנה בו שהתה המשיבה הוא המחנה המוכר בעיר טקוץ', ולכן זכאית המשיבה לגמלה בהתאם להוראות החוק.