ע"ו 43017-02-15 - פסקדין

1.המערער יליד 1967. הוכר כנכה בגין אי ספיקת כליות החל משנת 1992 והחל משנת 1998 בדרגה של 100% בגין אי ספיקת כליות סופנית. בנוסף, מוכר המערער בגין אנצפלופטיה עם ירידה ברמה הקוגנטיבית בדרגה של 60%, פגימת שמיעה בדרגה של 10% ואוסטאופרוזיס בדרגה של 1%- סה"כ 100% משוקלל.

2.ביום 13.3.13 ביקש המערער להכיר בכאבי שרירים, מפרקי גפיים וגב תחתון כנכות מוסבת. ועדה מחוזית התכנסה לדון בעניינו ביום 2.10.13 ו – 5.3.14. הועדה שמעה את טענות המערער שהופיע ישוב על כסא גלגלים לגבי כאבים בידיים, ברגליים, בשוקים בירכיים ובכל המפרקים, בכתפיים ובגב. הועדה ניסתה למצות בדיקה, אך רשמה שהדבר היחידי שהיה מוכן לעשות היא לחיצת ידיים שהיתה עם כוח תקין. מעבר לכך לא היה מוכן לעשות שום תנועה או פעולה בשל כאבים שסובל מהם. נרשם כי לא ניתן להתרשם מטונוס שרירים בשל התנגדותו בתנועה פסיבית. המערער נשלח לבדיקת E.M.G ולבדיקת קלציום פוספור ו- P.T.H . כמו כן נתבקשו צילומי רנטגן. תוצאות בדיקת ה- E.M.G מיום 17.10.13 לימדו על הולכות עצביות תקינות ללא עדות לנוירופטיה וללא עדות למיופטיה. צילומי הרנטגן נמצאו ללא עיוותים, עם שינויים ניווניים מזעריים. לפי מכתב ד"ר אסדי מנהלת מחלקת נפרולוגית מפברואר 2012 צויין כי למערער מחלת עצם אדינמית משנית לאי ספיקת כליות עם ערכים נמוכים של P.T.H מלווה בכאבים בעצמות וכאבים מוסקולוסקניטאליים. מבחינה נוירולוגית לא נמצאה עדות לקיום מחלה עצבית או שרירית. הועדה ציינה כי מדובר בחולה בדיאליזיה עם היפר פראתירואידיזם משני לאי ספיקת כליות סופנית. לפיכך, מצבו של המערער בנושא כאבי העצמות והכאבים המוסקולוסקניטאליים כלולים בנכות המוכרת שהיא 100%.

לפיכך, לא נקבעה נכות אורטופדית נוספת ונקבע כי התופעות הנטענות על ידי המערער כלולות בנכות שנקבעה לו בגין אי ספיקת כליות סופנית.

3.המערער הגיש ערעור לועדה רפואית עליונה אשר התכנסה לדון בעניינו ביום 16.11.14. הועדה שמעה את טענות המערער ואת בקשת אשתו שתלונותיו יוכרו במסגרת המחלה על מנת שיזכה לטיפול בהם.

הועדה ציינה כי מדובר במערער המטופל באופן קבוע בהמודיאליזה, סובל מכאבים בעצמות וחולשת שרירים במשך תקופה ארוכה, צויין מכתבה של ד"ר אסדי ,מנהלת המחלקה הנפרלוגית ברמב"ם כי המערער סובל מהפרעות של אי ספיקה כלייתית כרונית הכוללת מחלת עצם אדינימית היפר פראתיראודיזם, ואנמיה. נרשם כי הפרעות אלה הם למעשה חלק אינטרגרלי של אי הספיקה הכלייתית ממנה סובל המערער ואינם בעיות נפרדות. הועדה מציינת כי מאי ספיקה כלייתית קשורות הפרעות קליניות במערכות נוספות כמו הפרעות נוירומוסקולריות (למשל חולשה, נוירופתיה פריפרית, התכווצויות שריר, מיופטיה). לכן נקבע, כי הבעיה המוסקולוסקליטאלית היא חלק מאי ספיקה כלייתית וכלולה בנכות שנקבעה ועוד נרשם :"הטיפול בבעיה המוסקולוסקליטאלית צריך להיות כלול בטיפול בגין הספיקה הכלייתית".

עוד רשמה הועדה כי היא מתייחסת לחוות דעת של ד"ר פאלח מאזן שבדק את המערער ביום 23.5.13. בתיק הרפואי מצויה חוות דעת של ד"ר מאזן פאלח מיום 23.5.13. לערעור צרף ב"כ המערער חוות דעת רפואית של ד"ר פאלח מיום 6.9.14 . אשת המערער ציינה בדיון כי חוות דעת זו לא היתה בפני הועדה הרפואית העליונה, אך לאחר מכן חזרה בה. חוות הדעת המאוחרת שונה מקודמתה בכך שהיא מתייחסת גם לבעיות כאבי המפרקים.

על פי חוות דעת ד"ר מאזן פאלח מיום 25.3.13 הוא עצמו משייך את מחלת העצם ממנה סובל המערער לאי הספיקה הכלייתית. הועדה לא קיבלה את דעתו שיש לקבוע נכות אורטופדית נפרדת שכן הבעיה המוסקולוסקליטאלית שייכת כולה לאי הספיקה הכלייתית ואיננה בעיה נפרדת, לכן היא כבר כלולה ב – 100% שנקבעו. עוד מציינת הועדה במפורש :"הועדה בדעה שגם הטיפול בבעיה המוסקולוסקליטאלית צריך להיות כלול בטיפול המגיע לו עקב נכותו המוכרת (אי ספיקה כלייתית כרונית)".

לפיכך לא קבעה הועדה נכות אורטופדית נפרדת , אך קבעה זכאות המערער לטיפול בבעיות השרירים וכאבי העצמות במסגרת דרגת הנכות שניתנה לו עבור אי ספיקת כליות סופנית.

עולה כי חוות הדעת של ד"ר מאזן פלאח מיום 6.9.14 על אף שקדמה לישיבת הועדה הרפואית העליונה, כנראה לא עמדה בפניה. חוות דעת זו איננה מצויה בתיק הרפואי המקורי של המערער. היא צורפה לנספחי הערעור. אשת המערער העירה במהלך הדיון כי חוות הדעת מיום 6.9.14 לא עמדה בפני הועדה הרפואית העליונה, על אף שלאחר מכן חזרה בה מאמירה זו.

4.המערער טוען כי הפגימה האורטופדית היא נפרדת ויש לקבוע נכות נוספת בגין אי תפקוד גפיים (30% לפי סעיף 35(1)(ד)) ומגבלת התפקוד של עמוד שדרה מותני (20% לפי סעיף 37(ג)(4)). נטען כי מבחן 22(7)ה' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל – 1969 (להלן: "תקנות הנכים") מתייחס רק לכליות ולמחזור הדם ולא לפגימות אורטופדיות.