ע"ו 14240-02-15 ס' נ' מדינת ישראל

1.המערער כבן 57, שימש כסוהר בטחון ושרברב בבתי סוהר שונים החל משנת **** עד ****. המערער בקש להכיר בפגימות שונות שנגרמו לו במהלך שירותו כנכות מוכרת. כמו למשל טענה לנכות בבטן שלא התקבלה בשל העדר תיעוד על פגיעה בטנית בתאונה הנטענת וכן העדר ממצא, או טענה לנכויות אורטופדיות שונות שגם אלו לא הוכרו עד כה.

המערער הוכר בשנת 2001 בגין ליקוי שמיעה בתדר הדיבור בדרגה של 1% וכן בגין חבלה אקוסטית ללא טנטון קבוע גם זאת בדרגת נכות של 1%. ליקוי השמיעה נקבע על בסיס בדיקת BERA מיום 12.11.01 שקבעה ליקוי שמיעה של 20 דציבל בכל אוזן בתדרי הדיבור.

2.הערעור מתמקד בנושא השמיעה בלבד, באשר להחלטת ועדה רפואית עליונה מיום 4.12.14, אשר השאירה את דרגת הנכות כפי שהיתה.

3.במהלך השנים פנה המערער מספר פעמים על מנת שתוכר החמרה בשמיעתו. בשנת 2003 טען המערער בפני ועדה רפואית מחוזית וועדה רפואית עליונה כי הוא סובל מטנטון קבוע אלא שתיאורו לא תאם את התיאור הידוע בנושא זה ולכן תלונתו לא התקבלה. גם בדיקה אודיולוגית שצוינה בחוות דעת שהגיש לא תאמה את בדיקת ה- BERA שהיתה בפני הועדה. בדיקת שמיעה אודיולוגית שנערכה למערער בינואר 2007 לימדה כביכול על 60 דציבל באוזן ימין ו- 20-25 דציבל באוזן שמאל בתדרי הדיבור. בדיקת שמיעה אודיולוגית שנערכה לו במכון אחר ב- 4.10.11, לימדה על 60 דציבל באוזן ימין ו - 65 באוזן שמאל בתדרי הדיבור. לפיכך, נשלח המערער לבדיקת BERA ביום 10.10.11 ובדיקה זו לימדה על ליקוי שמיעה של 25 דציבל באוזן ימין ואוזן שמאל בתדרי הדיבור. דהיינו – נמצא פער משמעותי בין הבדיקה האודיולוגית לבין בדירת הBERA. 

מהתיק הרפואי עולה כי עם שחרורו בשנת 2012 פנה המערער וביקש להכיר בהחמרה בשמיעה (ביחד עם בקשות נוספות להכיר בפגימות אחרות). לא ראיתי בתיק הרפואי תיעוד לכך שבקשתו בנושא השמיעה נידונה בסמוך, אך קיימת בקשה נוספת להחמרה מיום 27.2.14. בדיקת שמיעה אודיולוגית מיום 10.3.14 בבית החולים רמב"ם הראתה ליקוי שמיעה של 20 דציבל באוזן ימין ו - 25 דציבל באוזן שמאל.

4.ועדה מחוזית מיום 22.4.14 קבעה כי מאחר ובדיקת ה- BERA מיום 10.10.11 מצביעה על ליקוי שמיעה חמור יותר מכפי שנמצא בבדיקת השמיעה מיום 10.3.14 אין זה סביר שחל שיפור בשמיעתו והעדיפה את הבדיקה האודיולוגית לצורך קביעת הנכות. לפיכך הותירה את נכותו לעניין ירידה בשמיעה בתדרי הדיבור בדרגה של 1%.

באשר לתלונת הטנטון - צויין, כי המערער מתאר את אותו טנטון כפי שתיאר בבדיקתו ביום 22.10.01 ובועדה מיום 18.12.01 וכל שהשתנה בתלונת הטנטון לדבריו, הוא התגברות העוצמה. לכן הועדה לא קיבלה את טענתו בנושא טנטון קבוע שכן תיאור הטנטון לא היה לדעת הועדה תואם טנטון בעל אופי קבוע.

על החלטות אלו הגיש המערער ערעור לועדה רפואית עליונה.

5.ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 4.12.14. ב"כ המערער חזר על טענות המערער, כמו כן נשמעו טענות המערער עצמו. בפני הועדה הובאה גם בדיקת שמיעה שערך המערער מיום 02.12.14 (שאיננה בפני), שם הראתה הבדיקה האודיולוגית ליקוי מימין של 32 דציבל ומשמאל 32 דציבל.

הועדה הרפואית העליונה קבעה לעניין ליקוי השמיעה כי בדיקת ה - BERA מיום 10.10.11 איננה מתאימה למצבו כי לאחריה התקבלה תוצאה אודיולוגית טובה יותר (ביום 10.3.14) ואין זה סביר ששמיעתו השתפרה. עוד צויין כי ככל שליקוי שמיעתו הוחמר לאחר שחרורו מהשירות, ההחמרה איננה קשורה לשירות.