ע.א. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הרכב השופטים: י' צלקובניק – סג"נ, י' עדן, ג' שלו), בעפ"ג 26861-07-17, מיום 10.01.2018. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום (כב' השופט ג' אמוראי), בת"פ 55985-08-10, מיום 28.05.2017.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום מתוקן לבית משפט השלום בבאר שבע, אשר ייחס לו ביצוע של 47 עבירות שעניינן אי הגשת דו"ח במועד, לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק המע"מ).

3. מעובדות כתב האישום עולה, כי בין השנים 2010-2005, בהיותו של המבקש עוסק מורשה, כהגדרת סעיף 1 לחוק המע"מ, הוא לא הגיש, כנדרש בחוק, 47 דו"חות תקופתיים למע"מ. שישה מבין הדו"חות מהשנים 2007-2005, הוגשו באיחור, והשאר, לא הוגשו כלל. לאחר הגשת כתב האישום, ובמקביל להליכים שהתקיימו בעניינו של המבקש בבית משפט השלום, הגיש המערער את 41 הדו"חות הנותרים. מסתבר, כי 24 דו"חות הצביעו על חוסר פעילות עסקית ואילו 17 הדו"חות האחרים העלו כי המבקש חייב למע"מ סכום של 462,815 ₪, אשר טרם שולם במועד מתן גזר הדין.

4. ביום 27.03.2014, הורשע המבקש, במסגרת הסדר טיעון, על פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. יצוין, כי כתב האישום הוגש בחודש אוגוסט 2010, הכרעת הדין ניתנה רק בחודש מרץ 2014, ואילו גזר הדין ניתן למעלה משלוש שנים מאוחר יותר, היינו בחודש אוגוסט 2017. שיהוי זה מיוחס בחלקו למבקש בשל אי-התייצבותו לדיונים, באופן חוזר ונשנה.

5. ביום 28.05.2017, ניתן גזר דינו של המבקש בבית משפט השלום. בבואו לקבוע את מתחם הענישה ההולם בעניינו של המבקש, התייחס בית משפט השלום לנסיבות הקשורות בעבירה, וביניהן: ריבוי העבירות שביצע המבקש; תקופת ביצוען הנרחבת; איחור המבקש בהצגת הנתונים; וסכום המס הגבוה שלא שולם למדינה. ביחס לנושא אחרון זה, דן בית משפט השלום "בשיקול הסרת המחדל ומועד הסרתו", וקבע כי מחדלי המבקש לא הוסרו, למרות הזמן הרב שעמד לרשותו לעשות כן. בנוסף, עמד בית משפט השלום על מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה. כשיקול לחומרה, התייחס בית משפט השלום לעבירות דומות (אי-הגשת דו"חות ואי-הגשת הצהרת הון), שנעברו בניגוד להוראות פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: פקודת מס הכנסה), אותן ביצע המבקש בתקופה החופפת לעבירות מושא ענייננו, ובגינן הורשע המבקש ונדון לעונש מאסר מותנה. בית המשפט ראה עובדה זו כ"נתון נוסף לחומרא במסגרת גזירת הדין, שכן אי הגשת דו"חות המע"מ משמעותן שימוש הנאשם בכספי הציבור ואי הגשת דו"חות (שנתיים) מס הכנסה משמעותן הכבדה על שלטונות המס לקבוע את ההכנסות האמיתיות של הנאשם, כך שהנזק הינו ממוני ומערכתי". לאור האמור, קבע בית המשפט השלום את מתחם העונש ההולם במנעד שבין 6 לבין 12 חודשי מאסר בפועל; מאסר על תנאי בין 4 ל-10 חודשים; קנס בטווח שבין 30,000 לבין 50,000; והתחייבות כספית להימנע מעבירה.

6. לצורך קביעת עונשו של המבקש בגדרי המתחם, עמד בית משפט השלום על נסיבותיו האישיות של המבקש, ועל השלכות הענישה עליו ועל בני משפחתו, כשיקול לקולה "אשר יש בו בכדי למתן את רף הענישה בתוך מתחם הענישה ההולם". כנסיבה לחומרה ראה בית משפט השלום את התנהלותו של המבקש לאורך השנים, אשר גרמה להימשכות ניכרת בהליכים המשפטיים. בית משפט השלום דחה את עתירת המבקש להסתפק עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאחר שעונש מסוג זה סוטה מעקרון ההלימה "וכן ממתחמי הענישה ההולמים בתיק". לאחר זאת, השית בית המשפט על המבקש את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר לריצוי בפועל; 6 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של המבקש מהמאסר, לבל יעבור עבירות המנויות בסעיף 117(א) לחוק מע"מ; קנס כספי בסך 40,000 ₪; התחייבות על סך 20,000 ₪ להימנע מלעבור אחת העבירות בהן הורשע; והוצאות משפט בסכום של 5,000₪, לנוכח התנהלותו של המבקש אשר גרמה, כאמור, להתמשכות ההליכים בתיק זה.

7. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר כוון כלפי חומרת העונש, ולטעמו יש להפחית בעונשו כך שיוכל לרצות את תקופת המאסר בדרך של עבודות שירות. ביום 10.01.2018, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, בקובעו כי אין עילה להתערבות בעונש שנגזר. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו, כי "מדובר בביצוען של מספר רב של עבירות לאורך שנים", בנוסף לעבירות על פקודת מס הכנסה שהמבקש ביצע במקביל, ובגינן הוטל עליו עונש מאסר מותנה. בית המשפט הטעים, כי החוב בסך 462,815 ₪ למע"מ, אשר טרם שולם, מהווה נסיבה "שיש עמה להחמיר בעניינו של המערער [המבקש]", נסיבה שיש לשקול אותה בקביעת עונשו. לדידו של בית המשפט המחוזי, לא היה מקום להתעלם מנסיבה זו, למרות טענת המבקש כי הסכום הנ"ל לא הופיע בכתב האישום המתוקן, שבו הודה. בית המשפט המחוזי לא התעלם מההכבדה הצפויה של עונש המאסר בפועל, על משפחתו של המבקש, אולם דחה את בקשתו להמיר את תקופת המאסר לעבודות שירות. זאת, בין היתר, מכיוון שהעבירות בוצעו על ידי המבקש באופן שיטתי לאורך שנים, מה שמקשה על קבלת הטענה כי הוא לא צפה את השלכות מעשיו, באותה בתקופה. לנוכח האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית משפט השלום, ודחה את ערעורו של המבקש.

הבקשה לרשות הערעור