ע"א 9159-11-16 א.ס אדם הנדסה ובניין בע"מ נ' רונן אל בע"מ

זהו ערעור על פסק דינו (להלן: "פסק הדין") של כב' הרשמת הבכירה מרי יפעת, מיום 29.6.16+27.9.16 לפיו חויב המבקש לשלם למשיב סך של 50,769= אגרה 635 ושכ"ט עו"ד 5,940 ₪ בגין חוב כספי.

המבקש הגיש ערעור ועותר לעיכוב ביצוע פסק הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי אין מקום להיענות לבקשה.

הנחת המוצא לדיון בבקשת עיכוב ביצוע, הקבועה בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), היא כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. דהיינו הזוכה זכאי ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו, והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור.

אם יתקבל הערעור בסופו של יום, אז, ורק אז, יהיה על הזוכה להשיב את שקיבל לידי המערער.

עם זאת, תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט רשאי לעכב ביצועו של פסק דין, כחריג לכלל, אם הוכיח המבקש בבקשה לעיכוב הביצוע קיומם של שני תנאים מצטברים: מאזן הנוחות וסיכויי ההצלחה בערעור. היחס בין שני תנאים אלה הוא של "מקבילית הכוחות"; ככל שהכף נוטה לעבר מאזן הנוחות של אחד הצדדים, כך נידרש פחות לסיכויי הערעור (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 371 (מהדורה שלישית, 2012. להלן: "בן-נון וחבקין"). אף אם כפות המאזניים מעוינות בשקילת מאזן הכוחות ולאיזה צד הוא מושך, יש להכריע את הכף לטובת הזוכה (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1155 (מהדורה 11, 2013).

אלו העקרונות המנחים שלאורם יש לבחון בקשות עיכוב ביצוע, והם חלים ביתר שאת על פסקי דין הקובעים חיוב כספי, כפי שיפורט להלן.

לנוכח האמור, די לבחון את הבקשה ולגלות כי אין בה כל פירוט ממשי או אסמכתא לעניין החשש שאם יתקבל הערעור – יהיה קושי בהשבת הכספים שישולמו על פי פסק הדין.