ע"א 8506/15 יעקב ריכטר ואח' נ' בנימין כהן ואח'

           לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא א' יעקב) שקיבל באופן חלקי את תביעת המשיב 1 נגד המבקשים – בין היתר – בעניין רישום משכנתא לטובתו על נכס בישוב ארסוף (להלן: הנכס).

1. בשנת 2001 חתמו המבקשים על הסכם נאמנות (להלן: הסכם הנאמנות) עם עו"ד יעקב הרכבי (להלן: המשיב 4) אשר מכוחו רכש המשיב 4 בעבור המבקשים נכס המיועד למגורים בישוב ארסוף. הבעלות בנכס נרשמה על שמו של המשיב 4 בלבד, מבלי שצוין כי זה מחזיק בזכויות כנאמן בעבור המבקשים. יצוין כי המשיב 4 הוא בן דודה של המבקשת, וכי במשך שנים הוא נהג לרכוש עבור המבקשים נכסי מקרקעין בנאמנות. בשנת 2008 נזקק המשיב 4 להלוואה לצורך מימון עסקת נדל"ן פרטית ברומניה עם שותפו גיא בצלאל (להלן: המשיב 5). לצורך כך, נקשר המשיב 4 בהסכם הלוואה עם המשיב 1 (להלן: הסכם ההלוואה) – שהוא אזרח זר – שבו התחייב המשיב 1 להעביר למשיבים 4-5 סכום של 5 מיליון דולר. כל פעולות המשיב 1 בעניין הסכם ההלוואה נעשו באמצעות מיופיי כוחו, המשיבה 2 – היא אחותו של המשיב 1 – ובן זוגה, המשיב 3. להבטחת פירעון הקרן ותשלומים נוספים שנקבעו בהסכם ההלוואה (להלן: החוב) ניתנו כמה בטוחות ובהן משכנתא על הנכס לטובת המשיב 1 (להלן: המשכנתא). במסגרת הסכם ההלוואה ורישום המשכנתא הצהיר המשיב 4 כי הוא הבעלים הרשום והמחזיק הבלעדי של הנכס וכי הנכס נקי מכל זכות צד שלישי כלשהי. הוסכם כי ככל שהחוב לא ייפרע עד 30.11.2009 יהא המשיב 1 זכאי לדרוש את מימוש המשכנתא; וכי ככל שתמומש המשכנתא, תהא למשיב 1 זכות ראשונים לרכוש את הנכס. המשיבים 4-5 והחברה בבעלותם לא עמדו במועדי פירעון החוב כפי שאלה נקבעו בהסכם ההלוואה. לפיכך, הצדדים חתמו על שני מסמכים נוספים: האחד, תוספת להסכם ההלוואה (להלן: התוספת), שנחתמה בין המשיבה 2 לבין המשיבים 4-5 והחברה בבעלותם; והשני, הסכם למכירת הנכס (להלן: הסכם המכר), שנחתם בין המשיב 1 לבין המשיב 4. הוסכם, כי במעמד חתימת התוספת מוכר המשיב 4 את זכויותיו בנכס למשיב 1 בסכום של 7 מיליון דולר בתמורה לוויתור על סכום זה על חשבון החוב. עוד סוכם, כי תאריך מסירת הנכס הוא 21.5.2009. יצוין, כי בצד ההתקשרות בהסכם המכר הוסכם במסגרת התוספת כי אם המשיבים 4-5 ישלמו 7 מיליון דולר למשיב 1 ויקיימו תנאים נוספים, אזי הסכם המכר יבוטל. כחלק מהשלמת הסכם המכר, נרשמה בחודש יוני 2009 הערת אזהרה על הנכס לטובת המשיב 1.

           זמן קצר לאחר האירועים האמורים, בחודש יולי 2009, נרשמו הערות אזהרה על הנכס לטובת המבקשים.

2. על רקע זה נתגלעה מחלוקת בין המבקשים לבין המשיב 1 באשר לבעלות בנכס. המבקשים טענו כי הם הבעלים בנכס, וכי המשיב 4 לא היה יכול, וממילא לא היה מוסמך, להעביר את הזכויות בנכס לאחר. המשיב 1 באמצעות המשיבים 2-3 טען כי רכש את הנכס בתמורה ובתום לב מהבעלים הרשום. במסגרת המגעים, ניסו הצדדים להגיע לפשרה, אולם זו לא הושגה. לפיכך, הגישה המשיבה 2 תביעה בשם המשיב 1 נגד המבקשים.

3. ביום 26.10.2015 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' סגן הנשיא א' יעקב) את התביעה באופן חלקי. בית המשפט קבע כי לא מתקיימים תנאי סעיף 14 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979, המצדיקים את ביטול הפעולות של הנאמן, הוא המשיב 4; וכי מתקיימים תנאי סעיף 9 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שלפיהם זכותו של המשיב 1 באשר למשכנתא גוברת, משזו נרשמה כדין. לפיכך נקבע כי המבקשים הם בעלי הנכס וכך יירשם במרשם, וכי הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיב 1 תמחק. בצד זאת נקבע כי המשיב 1 השלים כדין את רישום המשכנתא לטובתו ולכן זו תעמוד בעינה ותמחק רק אם המבקשים, ביחד עם המשיב 4, יפעלו לסילוקה בדרך של פירעון החוב למשיבים 1-3 המובטח במשכנתא, בהתאם לתנאים המפורטים בפסק הדין. יוער כי בנוגע לרכיב תום הלב נפסק כי המשיבים 1-3 הסתמכו בתום לב על הרישום במרשם, שבו צוין כי המשיב 4 הוא הבעלים של הזכויות בנכס. בית המשפט קבע כי המבקשים הם אלו שאחראים ל"תאונה המשפטית", מאחר שלא דאגו לרשום במרשם שהנכס מוחזק על ידי המשיב 4 בנאמנות בלבד. מעבר לכך, בית המשפט לא מצא שפרטי העסקה היו בלתי סבירים באופן שהיה עשוי לעורר את חשדם של המשיבים אשר לזהות מחזיקי הזכויות בנכס.

4. המבקשים לא השלימו עם תוצאת פסק הדין וערערו עליו לבית משפט זה. במקביל להגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לקיומה של המשכנתא ולמחיקתה בכפוף לפירעון החוב – היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקשים סיכויי הערעור גבוהים ומאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתם. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי כולל טעויות יסודיות בדין ובעובדה – בין היתר – באשר לאופן חישוב הריבית על החוב ובאשר לאופן בחינת תום ליבם של המשיבים 1-3. אשר למאזן הנוחות, המבקשים העלו כמה טענות. נטען כי לו יפרעו כעת את החוב – העומד על עשרות מיליוני שקלים – כדי להביא למחיקת המשכנתא, קיים חשש ממשי שלפיו לו יתקבל ערעורם לא יוכלו המשיבים להשיב את הסכום. כך משום שלטענתם המשיב 1 הוא אזרח זר, שאינו עובד, וכי הוא ובני משפחתו מצויים בחסרון כיס וללא הון נזיל משמעותי. בה בעת נטען כי למשיב 1 לא ייגרם נזק משמעותי מהיעתרות לבקשה שכן המשכנתא הרשומה לטובתו תיוותר בעינה; וכי אין חשש שהמשיבים לא יוכלו להיפרע מהמבקשים בעתיד. אשר לנזק שייגרם מביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעת הנוכחית, טוענים המבקשים כי אלמלא תתקבל בקשתם אך סביר, נוכח חליפות המכתבים בין הצדדים לאחר מתן פסק הדין (להלן: המכתבים), כי המשיב 1 יפעל למימוש המשכנתא ולפיכך יהיה עליהם לבחור כעת, עוד בטרם יוכרע הערעור, בין סילוק המשכנתא בדרך של פירעון יתרת החוב, בסכום שאינו מבוטל, לבין מימוש המשכנתא בדרך של מכירת הנכס. לדידם, אם יעדיפו שלא לפרוע כעת החוב – העומד כאמור על סכום משמעותי ביותר של עשרות מיליוני שקלים חדשים – יימכר הנכס, תוצאה בלתי הפיכה מטיבה, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו בתום הערעור. לסיום נקודה זו, טוענים המבקשים כי אין לדרוש מהם לבחור כעת אם לסלק את המשכנתא או לממשה, זאת בפרט כאשר אחת המחלוקות בערעור נוגעת לגובה יתרת החוב שידרשו לשלם לשם סילוק המשכנתא.

           ביום 23.12.2015 הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי ועל קבלת תשובת המשיבים.

5. המשיבים 1-3 מתנגדים לבקשה. במישור הפרוצדוראלי טוענים המשיבים כי למעשה לא מדובר בבקשה לעיכוב ביצוא אלא בבקשה למתן צו מניעה נגד ביצוע משכנתא, משום שמשמעותו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי אינה אלא הצהרתית בלבד ואינה כוללת כל סעד אופרטיבי. טעם זה בלבד מצדיק, לשיטת המשיבים, לדחות את הבקשה. לעניין הבקשה גופה, טוענים המשיבים כי קבלת הבקשה תפגע בזכויותיהם, בשל החשש מירידת ערך הנכס במהלך תקופת הערעור. בפרט, מתמקדים המשיבים בטענה כי מדובר בנכס עסקי, אשר אינו משמש למגורי המבקשים. בהקשר זה טוענים המשיבים כי למבקשים מגרשים רבים באזור הישוב ארסוף, ולכן יש לראות בנכס חלק מ"מלאי עסקי" של המבקשים המשמש אותם לצורכי השקעה. מטעם זה טוענים המשיבים כי משמעותו של פסק הדין היא כספית בלבד, ויש להורות על אכיפתו. עוד טוענים המשיבים כי המשיב 1 ובני משפחתו נמצאים בחסרון כיס משמעותי מאז מתן ההלוואה, שהיוותה את עיקר ההון הנזיל של המשפחה, ולפיכך יש צורך לאכוף את פסק הדין של המחוזי ולהימנע מדחיות נוספות. אשר לסיכויי הערעור, טוענים המשיבים כי אלה נמוכים, משום שהערעור הוא עובדתי באופיו.

           התרתי למבקשים להגיב בקצרה לתשובת המשיבים. לטענתם, האינטרס שלהם בנכס אינו כלכלי בלבד, והוא נרכש מתוך מחשבה שבעתיד הוא ישמש למגורי המבקשים או מי מבני משפחתם. עוד נטען כי העובדה שהמשיב 1 נמנע משך כמעט 7 שנים ממימוש המשכנתא מעידה כי לא ייגרם לו כל נזק מהיעתרות לבקשה. המבקשים הדגישו את הדחיפות במניעת מימוש המשכנתא, שכן – כעולה מהמכתבים שצורפו לבקשה – המשיבים הביעו דעתם לממש את המשכנתא בהקדם, ככל שהחוב לא ייפרע.