ע"א 8427/12 - פסקדין

השופט צ' זילברטל:

1.        ערעור על פסק דינו מיום 16.10.2012 של בית המשפט המחוזי במחוז מרכז בת"א 27252-11-09, שניתן על-ידי כב' השופט א' יעקב.

העובדות

2.        המערער והמשיב 1 (להלן: המשיב) נקשרו בשנת 2003 בעסקה להשקעת כספים ב"פיקדון מובנה" (Structure Product) בבנק הפועלים בשוויץ (להלן: הבנק). לשם הדיון הממוקד שלפנינו, אין צורך להיכנס לעובי הקורה ביחס לתנאי הפיקדון וטיבו, ורק ייאמר כי המשקיעים היו עשויים לזכות בריבית על השקעתם בשיעור של 8.25 אחוזים לתקופה מכסימלית של 12 שנים, כאשר למנפיק הפיקדון (הבנק) ניתנה אפשרות לסיים את ההתקשרות באמצעות פדיון מוקדם גם לפני תום תקופה זו (Recall). אלא שריבית זו, ריבית הגבוהה מהריבית שניתן לקבל על פיקדונות "רגילים", היא ריבית המותנית בקיומו של תנאי, כאשר לרוב התנאי הוא התרחשות פיננסית מסוימת במכשיר פיננסי אחר (אשר נקרא "נכס הבסיס"). ככל שהתנאי לא מתקיים, והמנפיק אינו מודיע על פדיון מוקדם, מוחזר הפיקדון בערכו הנומינלי בתום התקופה, כך, שלכאורה, החזר הקרן מובטח.

           במסגרת העסקה סוכם כי הסכומים שיושקעו בפיקדון יורכבו מהון עצמי של המערער בסך 1,150,000 דולר (הצדדים חלוקים בשאלה האם המערער השקיע את הסכום יחד עם המשיב כהשקעה משותפת, או שהוא נתנו למשיב כהלוואה בלבד); ובנוסף מהלוואה שייטול המשיב מהבנק. אשר לרווחים שיופקו מהעסקה, סוכם, כי המערער יהיה זכאי לריבית שנתית בשיעור 13 אחוזים על הכספים שהשקיע, בנוסף להחזר חלקו בכספי הקרן, בעוד שהמשיב יקבל את יתרת הכספים שיתקבלו מפדיון הפיקדון. עוד סוכם, כי מועד התשלום למערער יהא מועד פירעון הפיקדון. בהתאם לאמור הופקדו במהלך חודש אוקטובר 2003 כספים בפיקדון מובנה בבנק (להלן: הפיקדון הראשון). במקביל להפקדה התחייב המשיב להעביר לבנק כתב הוראות בלתי חוזרות בחתימתו, אשר מנחה את הבנק להעביר לחשבון המערער את סכום הכסף אשר עתיד היה להשתלם לו במועד פירעון הפיקדון, כפי שסוכם בין הצדדים.

3.        ביום 15.7.2005, כשנתיים לאחר הפקדת הכספים בפיקדון הראשון, התבצע פדיון מוקדם לפיקדון ביוזמת הבנק. בעקבות כך התקבלו בחשבון המשיב כספי ההשקעה בצירוף הריבית שנצברה עד לאותו המועד, כאשר לחשבונו של המערער לא הועברו כספים, ככל הנראה מאחר ולא הועבר לבנק כתב ההוראות. לאחר הפדיון המוקדם החליט המשיב, על דעת עצמו, להשקיע את הסכום שנתקבל בחשבונו בעסקת פיקדון מובנה נוספת (להלן: הפיקדון השני). הפיקדון השני הורכב מהשקעה של הון עצמי בסך של כמיליון אירו, במינוף של כ-4,000,000 אירו נוספים, אותם נטל המשיב כהלוואה מהבנק באמצעות המשיבה 2, חברה זרה שבבעלותו. הדבר נודע למערער באקראי בסמוך לאחר מכן, ועקב כך שלח בא-כוחו מכתב למשיב בו נאמר כי התנהלות זו הייתה בניגוד להסכם בין הצדדים, הואיל והיא בוצעה ללא הסכמתו של המערער וללא שהועברו לידיו הכספים שהגיעו לו במועד פדיון הפיקדון הראשון. בהמשך למכתב נפגשו הצדדים, בנוכחות נציגים מטעמם, ובסיום הפגישה חתמו על הסכם בן שני עמודים (להלן: ההסכם). בהסכם נקבע, כי הזכויות בפיקדון השני יירשמו על שם המערער, וכי לאחר מועד פדיונו ינכה המערער מהתקבול את הסכום שהגיע לו לאחר פדיון הפיקדון הראשון. יתרת התקבול, כך נקבע, תועבר לידי המשיבים, כאשר אם פדיון הפיקדון השני יניב סכום כסף נמוך מזה אשר מגיע למערער, ישלם המשיב למערער את ההפרש. להלן יובאו סעיפים מרכזיים בהסכם:

1.    ויגדור [המשיב – צ.ז] ידאג להעביר את מלוא מלוא [הטעות במקור] ההשקעה ב-Structure החדש לחשבונו של יעקובסון [המערער– צ.ז] שיפתח בבנק הפועלים בשוויץ, כשההשקעה נקיה מכל זכות ושעבוד, אך כפופה לזכותו של הבנק בגין יתרת ההלוואה שהעמיד לויגדור לצורך מימון חלק מן ההשקעה ב-Structure החדש.

2.    [...]