ע"א 8293-01-15

1.בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באשקלון (כב' הרשמת הבכירה עידית כלפה) שניתן ביום 1.12.14, בתא"מ 3968-02-14, במסגרתו נדחתה תביעת המערער כנגד המשיבה.

2.אקדים ואומר כי ראיתי לנכון לדחות את הערעור הן מחמת אי הגשת עיקרי טיעון והן על פי הוראת סעיף 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר דין אזרחי").

3.הערעור הוגש ביום 5.1.15 ונקבע מועד לשמיעת הערעור בפני ליום, 10.5.15. תקנה 446 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת את המועדים להגשת עיקרי טיעון.

עיקרי טיעון מטעם המערער כלל לא הוגשו ומשכך, ועל פי הוראות תקנה 446 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, יש לראות המערער כבעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, שדינו דחיית הערעור.

בהינתן האמור אך נכון לדחות את הערעור על הסף.

4.אולם, גם לגופו של עניין, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בדיון שבפני ראיתי לנכון לדחות את הערעור, לפי הוראת תקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, נוכח הקביעות והממצאים העובדתיים שקבע בית משפט קמא שלא ראיתי לנכון להתערב בהם, ממצאים התומכים במסקנה המשפטית שהביאה לתוצאה של דחיית התביעה, שלא מצאתי בה כל טעות שבחוק המחייבת התערבות ערכאת הערעור.

5.בתמצית הדברים, המדובר בתביעה אותה הגיש בנה של קשישה כנגד המשיבה, חברה העוסקת בהשמת עובדים זרים לצורכי סיעוד. טענותיו של המערער כנגד המשיבה, כי לא עמדה בהתחייבויותיה החוזיות לספק עובדים זרים עבור אמו הקשישה נמצאו כבלתי מבוססות. בית המשפט קמא, אשר נדרש לתשתית העובדתית שבאה בפניו, בחר לקבל את גרסת המשיבה לפיה בהתאם להתחייבותה החוזית הושמה עובדת זרה לעבודה אצל אמו הקשישה של המערער וזו עבדה שם במשך כ-4 חודשים, שלאחר מכן פוטרה על ידי בני המשפחה, נוכח אישפוז האם בבית חולים וההכבדה הכספית אותה ראו בני המשפחה בהחזקת העובדת הזרה בעת שהאם לא נזקקת לה. עוד נקבע, כי לאחר ששוחררה האם מבית החולים ומשנדרשה עובדת זרה חלופית, הציגה המשיבה בפני המערער מספר עובדות מועמדות להעסקה, אולם בשל חוסר נכונותו של המערער לתגמל את העובדות בשכר ראוי, על פי המקובל, לא נמצאה עובדת שהסכימה לעבוד אצל אמו הקשישה של המערער, בתנאי השכר אותם ביקש המערער להכתיב.

משהעדיף בית משפט קמא את גרסת המשיבה, גרסה המאומתת במסמכים בכתב, לא ראיתי לנכון להתערב בקביעת ממצאים עובדתיים אלו.

בהינתן האמור, אינני סבורה שנפלה שגגה בפי בית משפט קמא מקום שסרב לייחס למשיבה הפרת הסכם אל מול התובע, כפי שטען. הוכח כי המשיבה קיימה את התחייבויותיה על פי ההסכם והציגה בפני המערער עובדות אחרות שתחלפנה את העובדת שעזבה. אולם, היה זה המערער שסירב לקבל את אותן עובדות בשכר אותו דרשו.

בהינתן האמור צדק בית משפט קמא כאשר דחה את תביעת המערער וחייב אותו בהוצאות המשיבה.