ע"א 7822-03-16 עזאם נ' אבו חסאן יוסף ובניו בע"מ

1.בבקשה שלפני עותר בא כוח המשיבה בערעור העיקרי, לבטל הוצאות משפט שנפסקו לזכות המערער בפסק הדין שניתן בערעור.

2.בבקשתו טוען בא כוח המשיבה, כי המערער היה מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ועל כן ממילא אין הוא זכאי לקבל את ההוצאות שנפסקו, ועוד טוען הוא, כי היה זה המערער שדחה את הצעת בית המשפט, הזהה לתוצאת פסק הדין, ומשכך, היה זה המערער, שבסירובו לקבל את הצעת בית המשפט, גרם לכך שיהיה צורך לכתוב את פסק הדין. בא כוח המערער אף מצביע על כתב המחאת זכות, שנמסר למשיבה, ולפיו עליה להעביר כל סכום המגיע למערער לידי עו"ד מסוים.

3.לאחר שקראתי הבקשה הנני מחליט לדחות אותה מבלי להמתין לתגובת בא כוח המערער.

משניתן פסק הדין בית המשפט סיים את מלאכתו, ואין הוא מוסמך לתקנו אלא אם נפלה בו טעות סופר, כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984. בא כוח המשיבה אינו מצביע על טעות סופר שנפלה בפסק הדין, אלא על שיקולים שונים המצדיקים, לדעתו, אי פסיקת הוצאות. ואולם, נימוקים אלה יפים לערכאת הערעור ולא לבית המשפט שנתן את פסק הדין, אשר, כידוע, אינו יושב בערעורים על פסקי הדין של עצמו.

4.ככל שהדברים נוגעים להמחאת הזכות, כי אז לא מובן מדוע העובדה שהמערער החמה את זכויותיו בכל סכום כסף שיקבל במסגרת ההליכים בהם נקט, משפיעה על פסיקת הוצאות לזכותו. כתב המחאת הזכות אינו פוטר את המשיבה מתשלום הוצאות משפט שנפסקו נגדה.

5.אדגיש, כי עד לרגע זה לא ידעתי מי מהצדדים דחה את הצעת בית המשפט, ולדבר אין כל רלבנטיות. כל אחד מהצדדים היה זכאי שלא לקבל את הצעת בית המשפט, ומשנדחתה ההצעה אין בית המשפט מעניש את מי שלא קיבל את הצעתו בין אם על ידי פסיקת הוצאות ובין אם על ידי שלילתן.