ע"א 709-10-15 דבאח נ' דבאח ואח'

1.לפניי בקשה של המשיבות בערעור (להלן: "המבקשות"), להורות על מחיקת הערעור שהגישה המערערת (להלן: "המשיבה") וזאת בשל איחור בהגשתו.

2.פסק הדין בערעור ניתן ביום 7.6.15 והחלטה לתיקון פסק הדין ניתנה ביום 11.6.15. לטענת המבקשות, כבר בתאריך 15.6.15 שלח להן ב"כ המשיבה דרישה לתשלום הסכום עפ"י פסק הדין מושא הערעור. הוסיפו וטענו, כי לא יכול להיות חולק כי החל מיום זה ידעה המשיבה על תוכן פסק הדין, ולפיכך הגשת הערעור ביום 13.10.15 הינה באיחור וללא כל הסבר סביר.

3. המשיבה הגיבה לבקשה וביקשה לדחותה. לטענתה פסק הדין המתוקן של בית המשפט קמא הומצא לה רק ביום 25.6.15 ולפיכך הודעת הערעור הוגשה במועד.

4. בחינת טענות הצדדים מעלה, כי המחלוקת הינה סביב השאלה באם מתחיל המועד להגשת הערעור ממועד הידיעה על פסק הדין או ממועד המצאתו, כאשר כל אחד מהצדדים הפנה לפסיקה אשר תומכת, לטענתו, בעמדתו.

5. לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מבלי להיכנס כלל לגדר המחלוקת שתוארה לעיל.

    

   כאמור, בין הצדדים אין מחלוקת כי הערעור הוגש ביום 13.10.15. גם אילו הייתי מקבל את טענת המבקשות כי הערעור הוגש באיחור, הרי שאף לעמדת המשיבה המדובר באיחור של פחות משבועיים ימים, ואין המדובר באיחור מהותי שיש בו לטעמי לקפח באופן מהותי את זכותן של המבקשות. אוסיף ואציין, כי המבקשות אף לא הפנו לגופו של עניין לכל פגיעה ממשית שנגרמה להן בשל האיחור הנטען.

    

   כידוע, הפסיקה כבר קבעה לא פעם, כי קיומם של פגמים דיוניים, לא ראוי כי יביאו לשלילת הזכות לגישה לערכאות. בענייננו, נוכח היותו של האיחור, באם אכן התרחש, קצר ומקום שלא מצאתי כי נגרמה למבקשות כל פגיעה מהותית נוכח האיחור הנטען, הרי שלא מצאתי כל מקום לקבל את הבקשה, אולם באם ייקבע לאחר שמיעת הערעור כי אכן הוגש באיחור, הדבר יבוא לידי ביטוי בפסיקת ההוצאות.

    

   7.סוף דבר, אני דוחה את הבקשה.

    

   המבקשות תפעלנה בהתאם להחלטתי מיום 8.11.15, בדבר רצונם להגיש ערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט קמא.