הבנק הבינ"ל הראשון לישראל בע"מ (סניף חולון 045) נ' יהודה גניש בניה ויזמות בע"מ ואח'

השופטת י. שבח:

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו בת"א 10636-06-13 (כבוד השופטת כוכבה לוי) לפיו חויב המשיב לשלם לבנק המערער סך של 894,617.15 ₪ בגין חוב בחשבון המשיבה 1 בתוספת הפרשי ריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן [07.01.2014] ועד למועד התשלום בפועל, כמו גם סך של 6,194.04 ₪ בגין חוב בחשבונו הפרטי של המשיב, בצירוף הפרשי ריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

הערעור נסב על דחיית חלקה הנוסף של תביעת המערער בה עתר לחייב את המשיבים לתשלום סכום נוסף של 1,371,892.94 ₪ (להלן - הסכום שבמחלוקת).

1. אין מחלוקת עובדתית ממשית באשר לעובדות הרקע הבסיסיות הנוגעות לסכום שבמחלוקת, שיסודן במעשי מרמה והונאה שביצע המשיב 2 (להלן- גניש), בעל השליטה בחברה המשיבה 1 הנמצאת בפירוק (להלן- החברה), בשיתוף עם אחד בשם מרציאנו (להלן- מרציאנו), עובד בחברת מנורה מבטחים גמל בע"מ (להלן – מנורה).

גניש ניהל את חשבונות הבנק שלו ושל החברה אצל הבנק המערער (להלן- הבנק), וערב, כבעל עניין בתאגיד, לחשבון החברה מכוח כתב ערבות עליו חתם ביום 29.06.2004. בעקבות מעשי ההונאה, שנסמכו על מסמכים מזויפים אותם הכין מרציאנו, העבירה מנורה ביום 14.03.2013 בהעברת מסלקה בין בנקאית אוטומטית, את כספי קופת הגמל של לקוח שלה שנפטר - 1,371,892.94 ₪ - לחשבונה של החברה במקום לחשבונה של אלמנתו יורשתו. החל מיום 17.03.2013 משך גניש מחשבון החברה את כל הסכום לעיל בדרך של ניכיון שיקים, שאת תמורתם קיבל במזומן. על רקע זה, כמו גם בגין מעשים נוספים, הועמד גניש לדין פלילי והורשע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התחזות לאדם אחר, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, ואיסור עשיית פעולה ברכוש אסור. גניש נדון ל- 33 חודשי מאסר לנשיאה בפועל (ת"פ 30610-06-16), שהופחתו, בפסק דין שניתן ביום 10.02.2020 בערעור שהגיש גניש לבית המשפט המחוזי, ל-26 חודשים (ע"פ 62685-11-18). בקשת רשות ערעור שהגיש גניש לבית המשפט העליון נדחתה ביום 17.03.2020 (רע"פ 1870/20).

הרשעת גניש במעשי המרמה וגניבה הפכה לחלוטה, ואלו הם בבחינת עובדה מוגמרת.

2.מנורה, שגילתה לאחר מספר חודשים כי כספי קופת הגמל נחמסו והועברו לחשבון זר בבנק המערער, השילה מעצמה כל אחריות, אותה גלגלה אל עבר הבנק, ודרשה ממנו את השבתו המיידית של הסכום שבמחלוקת: "... מאחר שהתשלום בוצע בשל הטעיה כאמור לעיל, ומאחר שידעתם, או היה עליכם לדעת, כי מדובר בהעברה לחשבון שפרטיו אינם תואמים הפרטים... היה עליכם להשיב באופן מיידי את הכספים לאחר קבלתם, או למיצער היה עליכם ליצור קשר עם החברה ולבדוק עימה שמא נפל טעות בפרטי החשבון... לאור האמור לעיל, הינכם נדרשים בזאת לחייב את החשבון השגוי בסכום העברה ולהשיבו באופן מיידי"(מכתב מנכ"ל מנורה לבנק מיום 03.06.2013).

במכתב נוסף מיום 03.06.2013 טענה מנורה כי "...כפי שפירטנו במכתבנו מהבוקר, הכספים הועברו לחשבון שנחזה להיות ע"ש [אחת היורשים] ולא יועדה לחברת יהודה גניש... טענות חברת יהודה גניש בסעיף 6 למכתבכם מהיום אינן נכונות, ואין היא זכאית להחזיק בכספים שהועברו לחשבונה בשל הטעייתה של החברה. לאור כל האמור לעיל, נודה על השבה במיידי של הסכום ששולם בטעות לחשבונה של חברת יהודה גניש".

הבנק ערך בירור משלו, וביקש את עמדת המשיבים, וזו הוצגה לו במכתב בא-כוחם מיום 04.06.2013.

הבנק לא מצא לנכון לנקוט בפעולה משפטית כלשהי, הסתפק בבירור שערך, וביום 06.06.2013, שלושה ימים לאחר דרישת מנורה, ושלושה חודשים לאחר ההפקדה, זיכה את חשבונה של מנורה בסכום שבמחלוקת, וחייב בהלימה את חשבונה של החברה בסכום זה.

3.במקביל, הגיש הבנק את תביעתו נגד המשיבים בגין יתרות החובה שנוצרו בחשבונותיהם עקב החיוב לעיל, אף בגין חובות אחרים.

את תביעתו בכל הנוגע לסכום שבמחלוקת סמך הבנק על הוראת סעיף 4.6(ב) ל"כתב התנאים הכלליים לניהול החשבון" (להלן - התנאים הכלליים) שנחתם ע"י המשיבים, אך בעיקר על הוראת סעיף 5.13 שבו, שעניינו בתיקון טעות, המורה כי

"היה הבנק סבור כי פעולה כלשהי נרשמה בטעות בחשבון או שנפלה טעות ברישום כלשהו בחשבון לרבות עקב סכום שגוי, מועד שגוי, שער שגוי, ערך נקוב שגוי וכו', או כי פעולה כלשהי לא נרשמה בחשבון עקב טעות יהיה הבנק רשאי בכל עת לתקן את הטעות והנובע ממנה. התיקון יבוצע על ידי חיוב ו/או זיכוי החשבון...".