ע"א 64116-06-15 שטיינפלד ואח' נ' חלאוי

1.מונחת לפני בקשה לפטור את המבקשים מתשלום אגרת המשפט ומהפקדת ערבון בערעור.

2.עסקינן בערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופט נ. סמארה) מיום 18.05.2015 (תא"מ 21239-09-13) לפיו חוייבו בתשלום פיצוי למשיב בסך של 11,814 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים וכן בתשלום שכ"ט עו"ד "בשיעור 17.7% מהסכום המוצמד שנפסק" (להלן: "פסק הדין").

המסגרת הנורמטיבית

3.סמכות בית המשפט לפטור בעל דין מתשלום אגרת המשפט מעוגנת בהוראת תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 (להלן: "תקנות האגרות") ומהפקדת ערבון בהוראת תקנה 432 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

4.בשתי הבקשות כאחת מוטל על המבקש הנטל להוכיח שניים-

א. העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום;

ב. כי ההליך נשוא הבקשה מגלה עילת תביעה.

(ראה: בשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל)

5."השיקולים המופעלים לצורך פטור מאגרה" ו"לפטור מהפקדת העירבון דומים במסגרתם החיצונית. ... לצורך שני סוגי הפטורים האמורים, נשקלים יכולתו הכספית של מבקש הפטור, וסיכויי ההצלחה בהליך שבגינו מתבקש הפטור ..." (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי).

6.עם זאת, נוכח התכליות השונות המונחות בבסיס החיוב בתשלום אגרה ובהפקדת ערבון מנגנון האיזונים בין השיקולים השונים בפטור מאגרה שונה מזה שבפטור מערבון.