ע"א 62945-03-16 ואח' מירי קופיטו נ' ערב ערב באילת (1984) בע"מ ואח'

לפני שני ערעורים, שהדיון בהם אוחד, ואשר הוגשו על פסק דינו של בימ"ש השלום באילת (כב' השופטת ש. שטרית), שניתן ביום 14/2/16 בת"א 12318-02-12.

התביעה הוגשה ע"י המערערת בע"א 62945-03-16, הגב' מירי קופיטו (להלן גם "הגב' קופיטו"), כנגד המשיבים (המערערים בע"א 37655-03-16), ועניינה-תביעה לפיצויים ולצווי עשה, לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 (להלן "החוק").

גב' קופיטו הינה, והייתה בעת הרלוונטית, שלהי 2011, מנהלת האגף לחינוך יסודי בעיריית אילת.

המשיבים הם, לפי הסדר, חברה פרטית המפעילה עיתון מקומי באילת, מזה עשרות שנים, ששמו "ערב ערב באילת" (להלן:"העיתון"), וכן - עורך העיתון דאז, מנכ"ל העיתון, וכתבת שעבדה אותה עת בעיתון.

ככל שאתייחס לעיתון ולבעלי התפקידים הללו קולקטיבית, הם יכונו, לשם היעילות, "המשיבים".

עילת התביעה הייתה בכך, שביום 1.12.11, פורסמה בעיתון, ובאתר האינטרנט שלו, כתבה, פרי עטה של המשיבה 4, גב' לוי-דיאמנט, שכותרתה אומנם שונה בעיתון ובאתר, אך תכניה זהים, ותמציתה בכך, שהגברת קופיטו ניצלה את מעמדה ותפקידה, ותוך עקיפת נהלים וסמכויות, הביאה לשינוי החלטה פדגוגית של הנהלת בית הספר התיכון "בגין" ולפיה - אין להוציא את בנה לטיול של שכבות י"א בעיר, פרוייקט שכונה "מסע ישראלי". כותרת הכתבה בעיתון הייתה "הורים זועמים: 'מנהלת אגף החינוך בעירייה פעלה על מנת להוציא את בנה למסע ישראלי' ", וכותרת הכתבה באינטרנט הייתה "הבן של מנהלת אגף החינוך בעירייה שווה יותר?"

מהפרסומים הללו עלה, כי לאחר שהנהלת בית הספר החליטה, שהבן לא ישתתף בטיול, כפי שגם הוחלט לגבי תלמידים אחרים, ניסתה גב' קופיטו לשנות את רוע הגזירה אצל הנהלת ביה"ס התיכון, אולם, משנענתה בשלילה, פנתה, בצורה לא ראויה, ותוך ניצול מעמדה, למפקחת על בתי הספר העל יסודיים בדרום, גב' רחל אניסמן (להלן:"המפקחת"), והביאה לביטול החלטת ההנהלה. פועל יוצא - בנה של גב' קופיטו הורשה להשתתף בטיול, ואילו תלמידים אחרים, שאף הוריהם ביקשו לשנות ההחלטה בעניינם וכשלו, נותרו בבית.

בתביעת הגב' קופיטו, שהתבררה בבימ"ש השלום, נטען, כי הכתבה (הן בעתון המודפס והן באתר) דנן, מהווה פרסום של לשון הרע עליה, וכי מדובר בדבר כזב ועלילה, שגרם לה נזק רב. בנוסף – המשיב 3, שהוא גם עורך העיתון, פרסם תגובית אישית לכתבה באינטרנט ובה נאמר כי "באילתית קוראים לזה שכונה". אף בבטוי זה ראתה הגב' קופיטו משום השמצתה ברבים.בשל כל אלה, התבקשו פיצויים בסכום של 200,000 ₪, וכן סעדים נלווים, כמו צווי עשה לפרסום תיקון והכחשה בעיתון ובאתר האינטרנט שלו, הסרת הפרסום מהאתר, הוצאות לדוגמא והוצאות עונשיות, ועוד.

המשיבים, מצידם, טענו, כי מדובר בפרסומים שנעשו בתום לב, מתוך חובה חברתית ומוסרית של העיתון כלפי קוראיו, וכי האמור שם היה נכון, נבדק טרם הפרסום, והדברים נוסחו בלשון מתונה וזהירה, תוך ביקורת הוגנת ועניינית בלבד, וכי אין מדובר, בנסיבות העניין, בהוצאת לשון הרע כלל ועיקר. פורטו ונטענו ההגנות השונות, המנויות בחוק, והמשיבים טענו להתקיימותם.

לאחר שמיעת הראיות בתיק, ועיון בסיכומי הצדדים, ביחס לשאלות העובדה והמשפט, שהיו שנויות במחלוקת, נפסק, בפסק הדין נשוא הערעורים, כי הפרסומים, בנסיבות עשייתם, מהווים לשון הרע על גב' קופיטו, ונדחו טענות ההגנה של המשיבים, לרבות אלה שמכוח סעיפים 14-15 בחוק, והמשיבים חויבו בפיצוי הגב' קופיטו, בגין נזק שהוגדר "לא ממוני", בסכום של 30,000 ₪, וכן –בפיצוי, ללא הוכחת נזק, מכוח סעיף 7 א (ב) לחוק, בסכום של 50,000 ₪, ובנוסף, הוטל עליהם לשאת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, לטובת התובעת, בסכום של 30,000 ₪. כמו כן – הוטל על המשיבים לפרסם את עיקרי פסק הדין בעיתון, ובאתר האינטרנט.

את קביעותיו ונימוקיו המרכזיים של בימ"ש השלום, לאשר נפסק, ניתן לתמצת בנקודות הבאות:

הפרסומים היוו הוצאת לשון הרע על גב' קופיטו, באשר, הן כאדם מן הישוב והן כאשת ציבור, הדברים מציירים אותה באור שלילי, של מי שמשתמשת לרעה במעמדה ובעיסוקה הציבורי, וכמי שפועלת בניגוד לכללי מינהל תקין, לצורך רווח אישי, ובעיני קורא סביר, היא נראית כלא ראויה לאמון, וכלוקה בטוהר המידות. על כן – נתונה היא להשפלה וביזוי, נפגע שמה הטוב, ואמינותה ומקצועיותה כעובדת בכירה באגף החינוך של העירייה.