ע"א 62454-11-15 ליסקר נ' ליסקר ואח'

1.מונחת לפני בקשה להארכת במועד להגשת ערעור (או צ"ל בקשה לרשות ערעור) על החלטת של בית המשפט ברמלה (כב' השופט ימיני בתיק 58558-03-14) מיום 29.10.15 (להלן: "ההחלטה"), ולפיה נדחתה בקשתו של המבקש לביטול פסק דין שניתן בהסכמה בין בת זוגו לשעבר לבין המשיבים 2-3 ביום 20.5.2015 בכל הנוגע לליקויי בניה נטענים בדירה שנרכשה על ידה (להלן: "פסק הדין").

2.המבקש הגיש את הבקשה ביום ה- 30 לאחר מועד הינתנה של ההחלטה, שעה שכל שנטען בבקשה הוא כי יש לאפשר לו להגיש הערעור "כמו שצריך" בצירוף בקשה לפטור מאגרה ומערבון.

3.בקשה להארכת מועד להגשת ערעור צריכה לפרט "טעם מיוחד" כמתחייב על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").

4.תקנה 528 לתקנות מאזנת בין שתי מגמות: מחד גיסא, הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית, וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור.

5.מאידך גיסא, קיימות נסיבות חריגות בהן מוצדק לאפשר את הגשת ההליך באיחור, באופן המונע תוצאה שרירותית ונוקשות יתרה בהפעלתם של סדרי הדין. בהתאם לכך, מאפשרת תקנה 528 הארכת מועד להגשת הליך באיחור, בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו".

6.בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד", כאשר האיחור נגרם בגלל נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין. אולם, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

7.טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו, ולצד מידת האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד, יש לתת הדעת למכלול שיקולים, ובהם:

א. פרק הזמן של האיחור;

ב. מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור;

ג. מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור;

ד. סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חזקים יותר, כך יטה בית המשפט להאריך את המועד, חרף האיחור בהגשתו, ולהיפך.