ע"א 60525-03-15 אלימלך נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

1.מונחת לפני בקשה להפחתת הערבון שנקבע (10,000 ₪).

2.עסקינן בערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' הרשם הבכיר א. צ'כנוביץ) מיום 01.02.2015 (תא"מ 34228-10-13) הדוחה תביעה שהגישה בסדר דין מקוצר כנגד המשיבים ע"ס 29,404 ₪ מהטעם כי "חתמה על כתב קבלה וסילוק סופי של כל תביעותיה בכל הנוגע למקרה הביטוח עם קבלת סך 25,000 ₪", אשר לא נמצא כי נפל בו כל פגם השולל תוקפו המשפטי המחייב.

כמו כן חוייבה המבקשתבתשלום הוצאות משפט בסך של 4,000 ₪ (להלן: "פסק הדין").

המסגרת הנורמטיבית

3.הוראת תקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") מחייבת מערער להפקיד ערבון בערעור ומעגנת את הכלל, אשר לצדו אף נקבע החריג שבתקנה 432(א) לתקנות  (ראה: בש"א 1528/06 יוסף ורנר ואח' נ' כונס הנכסים הרשמי).

4.         על תכליתו של הערבון והשיקולים בקביעתו שב ועמד בית המשפט העליון (כב' השופט ג'ובראן) בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל -  

"הערובה שחובתה נקבעה בתקנה 427 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות או תקנות סדר הדין האזרחי) נועדה להבטיח את הוצאות המשיב.

ברירת המחדל לסוג הערובה היא הפקדת עירבון (תקנה 428 לתקנות).

כאשר הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט קובעים את גובה העירבון להפקדה, עליהם לשקול בין היתר את מספר המשיבים; שווי סכום התביעה; סכום ההוצאות

שנקבעו בערכאה או בערכאות הקודמות והשיקולים לכך; וזהות המערער (ראו למשל: רע"א 4763/12 ויסולי נ' דלק נדל"ן בע"מ ...).

תקנה 429 לתקנות מאפשרת לבעל דין לבקש לערוב בדרך אחרת להוצאות המשיב, והכרעה בבקשה זו נתונה לרשם (או למזכיר הראשי של בית המשפט) במעמד צד אחד ..."

(ההדגשה במקור)